בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה שנאמן בהליך חדלות פירעון של אם לארבעה, השקועה בחובות של 1.3 מיליון שקל, חרג מסמכותו כשהעמיק חקר בנסיבות היווצרות חובותיה ללא אישור בית המשפט וביקש לבטל את ההליך. השופט דוד שאול גבאי ריכטר קבע לאישה תוכנית שיקום המגלמת פירעון כ-5.5% בלבד מחובותיה, בפריסה לשש שנים.
מדובר בסייעת לרופא שיניים שנקלעה לחובות עתק לחברות האשראי "כאל" ו"ישראכרט", ובגינם נפתח הליך חדלות פירעון. אלא שהנאמן בהליך, עו"ד אופק עיני, היה בדעה כי יש לבטלו מחמת יצירת החובות שלא בתום לב. לטענתו הוא בדק ומצא כי בעת הגשת בקשתה לקבלת כרטיסי האשראי, מסרה האישה הצהרות כוזבות בדבר השכלתה, גובה השתכרותה וקיום דירה ללא משכנתה.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
מנגד טענה החייבת, באמצעות עו"ד זאב פרל, שהנאמן חרג מסמכותו כשהחליט שחובותיה נוצרו בחוסר תום לב. לדבריה גם לגופו של עניין לא הוכח היעדר תום לב מצדה. לשיטתה היא עמדה בכל הנדרש ממנה, ולכן זכאית להפטר נוכח מצבה הכלכלי הרעוע. היא סיפרה שחובותיה נוצרו בעיקר על ידי בעלה, ללא ידיעתה, שכן הוא זה ניהל את העניינים הפיננסיים של המשפחה.
הממונה, שיוצג על-ידי עו"ד בת אל אדרי אשוש, הצטרף בצעד חריג לעמדת החייבת שלפיה אין מקום לביטול ההליך וכי הנאמן חרג מסמכותו. הוא הציע לקבוע תוכנית שיקום כלכלי לחייבת, לתשלום של כ-123 אלף שקל בפריסה לשש שנים.
השופט גבאי ריכטר קיבל את טענת החייבת לחריגת הנאמן מסמכותו. הוא ציטט מהסעיף הרלוונטי בחוק שמאפשר לבעל התפקיד רק "לברר" תביעת חוב ולהחליט אם לאשרה או לדחותה. רק באישור בית המשפט בלבד הוא רשאי לדחות תביעת חוב מכוח פסק דין אם מצא, בין היתר, תרמית או קנוניה מצד בעלי הדין.
"הנאמן יכול לאשר תביעת חוב או לדחותה, זאת ולא יותר. חריגה מכך היא רק במקרים בהם מדובר בתביעת חוב המבוססת על פסק דין, אשר לנאמן חשדות לגבי כשרות ההכרעה", נכתב בהחלטה.
אכן, ציין השופט, החוק מאפשר להעמיק חקר במקרה שבו ניתן פסק דין וקיים חשד לכשרות הנסיבות, אולם לדבריו "אין זה המקרה שלפנינו, ומשכך הדבר - לנאמן לא הייתה סמכות לפעול כפי שפעל".
לצד זאת הוא קבע כי נסיבות יצירת החובות לחברות האשראי הן "חסרות תום לב ולכל הפחות רשלניות במידה ניכרת", ודחה את טענת החייבת כי לא ידעה עליהן מאחר שבעלה הוא האמון הבלעדי על כלכלת המשפחה.
על הרקע הזה נקבע שאמנם אין מקום לביטול ההליך כבקשת הנאמן, אך כן מוצדק להאריך את תקופת השיקום הכלכלי אל מעבר לברירת המחדל שבחוק, העומדת על שלוש שנים.
ברמת התוצאה נקבע שכתנאי לקבלת הפטר תישא החייבת בתשלום 1,000 שקל בחודש למשך שש שנים, ובסך הכול תעביר לקופת הנשייה 72 אלף שקל – סכום המהווה כ-5.5% בלבד מסך חובותיה. לסיום קבע השופט, לבקשת הנאמן, כי החייבת אף תשתתף בהכשרה להתנהלות כלכלית נכונה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החייבת: עו"ד זאב פרל ממשרד פרל-טביב
• ב"כ הממונה: עו"ד בת אל אדרי אשוש
• הנאמן: עו"ד אופק עיני
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
