1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע לאחרונה בסכסוך בין שני שותפים עסקיים לשעבר שקיבלו יחד דירה בהנחה בפרויקט תמ"א 38, ואחד מהם ניסה להעביר אותה בלעדית לבנו. השופט מגן אלטוביה קיבל את תביעת הנגזרת שהגיש השותף הנגזל, וקבע שהוא יקבל חצי משווי הנכס בתוספת חצי מדמי השכירות הראויים, ובסך הכל כ-860 אלף שקל.
חברת "ארביב את אביטן" שבבעלות שני השותפים רכשה ב-2011 מיזם תמ"א 38 ברחוב קרן היסוד באשדוד תמורת 240 אלף שקל. ביולי 2014 הם מכרו את המיזם לחברה אחרת, "אוצר קרן היסוד", ובהסכם נקבע ש"ארביב את אביטן" תוכל לרכוש דירה בפרויקט תמורת מיליון שקל בלבד. במקביל התחייבה הרוכשת לשלם להם מיליון שקל על "ניהול מערך החתימות, קידם היתרים, דמי ניהול ופיקוח עליון של הפרויקט".
בספטמבר 2015 הגיע אחד השותפים לשעבר לחברת "אוצר קרן היסוד" כשהוא מלווה בעורך דין, ומילא טופס הרשמה לרכישת דירה על שם בנו על פי ההסכם מיולי 2014. הוא טען שהוא מוסמך לחתום ולקבל את הדירה נשוא ההסכם. הערת אזהרה נרשמה על שם בנו של השותף והמשפחה קיבלה את החזקה ב-2019.
בעקבות זאת הגיש השותף השני תביעה נגזרת בשם חברת "ארביב את אביטן", לאחר שקיבל אישור לכך מבית המשפט. הוא טען כי על פי הוראות ההסכם, החברה היא שזכאית לקבל את הדירה. לדבריו, השותף שלו ועורך הדין פעלו מאחורי גבו, גזלו את הדירה מהחברה והעבירו אותה למשפחת הנתבע. הוא הדגיש כי בהתנהלותו הפר שותפו את חובותיו כבעל מניות וכנושא משרה.
עו"ד שי שמשעו"ד שי שמשמיטל אזולאי
בתגובה טען הנתבע שהתחייב לשאת במלוא מימון מיזם קרן היסוד, כולל השבת הסכומים שהוצאו לצורך המיזם קודם להקמת החברה המשותפת. לדבריו, התובע הפר התחייבות זו ולכן החברה לא זכאית לזכות כלשהי במיזם. לשיטתו, מכיוון שהוא זה שקיים את ההתחייבויות בהסכם זכאי הוא לקבל את הדירה מאוצר קרן היסוד.
אבל השופט מגן אלטוביה דחה אותו לאחר שלא השתכנע שהייתה התחייבות מצד התובע לממן את מיזם קרן היסוד במלואו. הוא ציין כי נראה שדווקא בסמוך להקמת החברה פעלו שני השותפים בניסיונות לממן את המיזם, ומשכשלו בכך החליטו למכור את הזכויות לאוצר קרן היסוד בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם. הוא הוסיף שמחומר הראיות עלה כי בזמן אמת, ראה עצמו הנתבע כשותף ואחראי יחד עם התובע למימון פעילות החברה והפרויקט.
בפסק הדין צוין כי הנתבע הפר את חובת האמון המוטלת עליו כנושא משרה בחברה תוך ניצול כוחו כדי להעביר אליו ולמקורביו זכויות של החברה. לפיכך נקבע כי החברה זכאית לקבל את הזכויות בדירה לבעלותה.
עם זאת, לנוכח הסכסוך בין השותפים, החליט השופט לחלק את שווי הדירה ביניהם. הוא חייב את הנתבע לשלם לתובע חצי משווי הדירה וחצי מדמי השכירות הראויים של הדירה מיום קבלת החזקה על ידי משפחת הבן. בסך הכל חויבו הנתבעים בסך של 771,250 שקל בתוספת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 90 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד יצחק סרויא • ב"כ הנתבעים: עו"ד תמרה פלג, עו"ד אילן אלבז, עו"ד צחי אבו • עו"ד שי שמש עוסק בדיני חברות • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין