בית המשפט למשפחה בראשון לציון הורה לאחרונה על קיום צוואה שבמסגרתה הורישו בני זוג יוצאי אתיופיה את כל רכושם רק לאחד מילדיהם – הראשון שהגיע לישראל וסייע לשאר בני המשפחה לבוא בעקבותיו. השופטת מיכל סער דחתה את ההתנגדות שהגישו כמה מאחיו, וקבעה שבשל מות היורש, ילדיו (הנכדים) הם אלה שיזכו בעיזבון.
ב-2006, לאחר שהמשפחה כבר השתקעה בישראל, ערכו ההורים צוואה לטובת הבן תוך נישול יתר ילדיהם. ב-2011 נפטר האב ובמרץ 2019 הלכה גם לעולמה האם. כחצי שנה לאחר מכן מת גם הבן היורש.
בהתנגדות שהגישו האחים נטען שעצם עזרתו בהעלאת המשפחה ארצה לא מצדיקה את הדרתם מהעיזבון. הם ציינו שיחסיהם עם ההורים המנוחים היו מצוינים, ולא הייתה סיבה ממשית להעדיפו על פניהם. הם ציינו פגם בצוואה בדמות חתימת עדים שאינם דוברי אמהרית, באופן הגורר – כך לשיטתם – את ביטולה.
מנגד טענו ילדיו של הבן היורש, שנכנסו בנעליו כיורשיו, כי סבם וסבתם העריכו מאוד את אביהם נוכח מאמציו להעלותם ארצה ורצו לגמול לו על עזרתו – ומכאן הצוואה לטובתו. לדבריהם, עזרתו לא הסתכמה בעצם העלאתם, אלא גם בסיוע כלכלי למשך כעשור טרם העלייה, כמו גם בתהליך רכישת דירה בישראל.
אשר לפגם לכאורה בצוואה הם טענו שעל המסמך כתוב כי הוא תורגם לסבם וסבתם לאמהרית, ומכאן שהבינו את תוכנה, לכן מדובר במסמך התקף משפטית.
ואכן, השופטת סער דחתה את טענות האחים המתנגדים - הן בקשר לפגם הנטען בנוגע לתרגום הצוואה והן ביחס להגיון שבה, על רקע העזרה הרבה שהעניק הבן להוריו. היא הבהירה שנרשם על גבי הצוואה באופן מפורש כי הוקראה ותורגמה למנוחים, כך שעל פניה – היא נחשבת לתקינה.
עו"ד רז בן ארצי בן-ארציצילום: נועה בן ארציבמצב שנוצר נותר נטל השכנוע להוכיח שהמנוחים לא הבינו את תוכן הצוואה על כתפי אחים המתנגדים, ואולם בפסק הדין צוין שהם כשלו בהרמתו, ולכן יש לדחות את ניסיונם לבטל את הצוואה בשל עילה זו.
השופטת מצאה שהמניע מאחורי בחירת ההורים לצוות את כל רכושם לבן נעוץ בעזרה הרבה שהעניק להם הן בעודם באתיופיה, בסיועו להעלותם ארצה ובמהלך שהותם בישראל. לדבריה הוא "עזר להם ברכישת הדירה, וכן סייע להם בכל הנדרש על מנת להסתדר בארץ. יתרה מכך, היורש ז"ל אף סייע לאחיו המתנגדים לעלות ארצה, וכן סייע להם במהלך חייהם בארץ".
עדות מרכזית שנשמעה, בהקשר הזה, הייתה של אחד מבניו, שסיפר כי שמע את סבו "מהלל" את אביו על הסיוע הרב שהעניק להם. כמו כן העיד כי שמע את הסב המנוח אומר שברצונו להוריש לאביו את דירתו, כפי שלבסוף נכתב בצוואה. עוד עלה מהראיות שלאחר פטירת הסב עברה הסבתא להתגורר בבית בנה ומשפחתו סייעה בטיפול בה.
נוכח כל האמור התרשמה השופטת שמדובר בצוואה המשקפת נכוחה את רצון המנוחים. ההתנגדות שהגישו האחים נדחתה, והם חויבו לשלם 20 אלף שקל הוצאות משפט לטובת אחייניהם.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד רז בן-ארצי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
