בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעת קשיש לביטול הסכם מתנה מול אחד משבעת ילדיו, שבמסגרתו העביר לו ללא תמורה חצי מגרש שעליו בנוי בית מגוריו. חרף טענותיו לטעות, הטעיה, עושק, ניצול וחוסר תום לב - שוכנעה השופטת גילה ספרא-ברנע שהאב הבין בדיוק על מה חתם, ולכן המתנה שרירה וקיימת.
התובע, בעשור התשיעי לחייו, נרשם ב-1998 עם אשתו כבעלי זכויות חכירה במגרש נשוא ההליך שעליו בנוי בית מגוריהם. ביוני 2022, בפגישה עם עורך דין שנערכה בסניף בית קפה, נחתם הסכם שבמסגרתו העביר האב את חצי המגרש שבבעלותו לבנו, חינם אין כסף.
באותו מעמד הם חתמו על חוזה נוסף, שבמסגרתו התחייב הבן לוותר על זכות עתידית כלשהי מאימו בקשר למגרש. ואולם לאחר כחודשיים וחצי פנה האב לעורך הדין ולרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בבקשה לביטול העסקה, ובהמשך אף הגיש את התביעה לבית המשפט.
לטענת הקשיש, הסכם המתנה נערך תוך לחצים כבדים והשפעה בלתי הוגנת מצד בנו, כמו גם ניצול מצוקתו, תוך הטעיה, עושק והתנהלות חסרת תום לב כלפיו - ומכאן לשיטתו שההסכם בטל. לגרסתו, הוא לא הבין את משמעות ההסכם, וחשב כי מטרתו להסדיר זכויות שוות במגרש לכלל ילדיו.
מנגד התעקש הבן שמדובר בהסכם רצוני שנערך לאחר בחינה מעמיקה ובליווי עורך דין, תוך שמירה על זכויות מגורים להוריו לכל ימי חייהם וויתור מצדו על זכויות עתידיות בירושת האם. לדבריו הרוח החיה מאחורי התביעה היא אחיו, "אשר כל מטרתם היא סיכול רצונם המשותף של התובע והנתבע כפי שניתן לו ביטוי בהסכם".
עו"ד חגית הלויואכן, השופטת ספרא-ברנע שוכנעה שלמרות גילו המתקדם, האב הבין את השלכות מעשיו. "התרשמתי כי התובע חתם על ההסכם מרצונו, הוא היה כשיר לחתום עליו ולא הוכח כי לא גמר בדעתו לחתום על ההסכמים כפי נוסחם", כתבה.
היא חידדה ששני ההסכמים שנחתמו בבית הקפה אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה. נקבע שהסכמת האב לחתום על המתנה הייתה תלויה ישירות בקיום ההסכם הנוסף, שלפיו מוענקת לו זכות מגורים לכל החיים, תוך ויתור מצד בנו על זכויות עתידיות בירושת האם.
בפסק הדין נקבע שההסכם הנוסף תקף, הגם שעוסק בירושת האם - פעולה אסורה כביכול לפי סעיף 8 לחוק הירושה. צוטט בו מפסיקה המבהירה שמה שאסור בהקשר הזה אינו הסכם הנוגע לעיזבונו העתידי של מוריש אשר עודנו בחיים, אלא כזה המתיימר להעביר יורש מירושתו, או לעשות ליורש את מי שאינו - לא על פי דין ולא בהתאם לצוואה.
לבסוף דחתה השופטת את טענות הרב לטעות, הטעיה, עושק וחוסר תום לב: "התרשמתי כי במועד בו נחתם הסכם המתנה, כמו גם היום, התובע עמד על דעתו, הבין את משמעות ההסכם, ועל כן, מרצונו, נחתם גם ההסכם הנוסף". לפיכך היא הורתה על דחיית התביעה אך ללא פסיקת הוצאות משפט, על מנת שלא להחריף את הסכסוך בין האב לבנו, בהינתן כי השניים צפויים להיות שכנים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד שרין סולן
• ב"כ הנתבע: עו"ד נדב קנימח
• עו"ד חגית הלוי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
