בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה בדרישה לקבל זכויות בחברה שהקים הידוע בציבור שלה עשרות שנים לפני שהחלה מערכת היחסים ביניהם. השופטת דיאנה פסו-ואגו קבעה שלא הוכחה כוונת שיתוף לגבי העסק, שאותו הגדירה "נכס חיצוני מובהק".
אחרי עשרות שנים שבהן היו נשואים לאחרים, החל מ-2013 ניהלו השניים זוגיות פרק ב' כידועים בציבור. הם נפרדו ב-2023 ובמאי 2024 הגישה האישה את תביעתה הרכושית באמצעות עו"ד אילן אבירם.
גירושים אפוריםגירושים אפורים
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
היא דרשה שיתוף בעיקר בחברה שהקים בן זוגה ב-1982, יותר משלושה עשורים לפני שהחלה הזוגיות ביניהם. כאינדיקציות שלשיטתה מלמדות על כוונת שיתוף היא ציינה את משך הקשר הזוגי, התנהלותה בחברה כבעלים תוך ניהול "ההיבט האדמיניסטרטיבי", והבטחות בן זוגה ש"עד סוף ימייך את יכולה להאמין שתהיי מסודרת כלכלית".
מנגד הוא טען באמצעות עו"ד ששון יצחק ממשרד גדעון פנר, שפרודתו לא מילאה פונקציה כלשהי בחברה, שאותה הקים ב"עשר אצבעותיו", כלשונו. הוא הוסיף שלא הייתה לגביה כוונת שיתוף – במיוחד כשמדובר בזוגיות פרק ב' בגיל מבוגר יחסית, לאחר נישואים קודמים והבאת ילדים ונכדים. לדבריו, הבחירה של שניהם שלא להינשא מלמד על כוונה להפריד רכוש.
ואכן, השופטת פסו-ואגו קבעה שהאישה לא עמדה בנטל המוגבר להוכחת כוונת שיתוף ספציפית בעסק: "מתוך התשתית הראייתית עלה דווקא כי החברה, אשר היוותה המקור הכספי העיקרי למימון חיי הצדדים, היא חברה שהוקמה וצמחה שנים הרבה לפני תחילת חיי הזוגיות של הצדדים".
את עיקר הכרעתה היא ביססה על עשרות השנים שחלפו מאז הקמת החברה ועד לתחילת הזוגיות. "נתון זה כשלעצמו מציב רף הוכחה גבוה במיוחד על כתפי האישה, שביקשה להצהיר על שותפות בנכס חיצוני מובהק", כתבה.
בפסק הדין נדחתה טענת האישה שעבודתה בחברה מקנה לה שותפות. בין היתר משום שהתברר שהיא הועסקה במשרה מלאה במקום אחר, הסמוך למשרדי החברה, ורק נכנסה לעזור לבן זוגה במידת הצורך. לפיכל נקבע שלא הוכחה תרומה מצדה בדמות ויתור על קריירה משל עצמה לצורך השבחת החברה, באופן המצדיק להעניק לה זכויות בה.
השופטת פסקה שהבטחות הגבר לאישה במהלך הזוגיות, שלפיהן תהיה מסודרת כלכלית, לא מבססות כוונת שיתוף ביחס לחברה. גם העובדה שבני הזוג לא מיסדו את הקשר ביניהם, כמו גם בחירתה של האישה שלא לשתף את בן הזוג בדירה השייכת לה, תמכו במסקנה שלא הייתה לגבר כוונה לשתף את פרודתו בעסק שהקים במו ידיו.
לפיכך התביעה נדחתה במלואה, והאישה חויבה לשלם לבן זוגה לשעבר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד אילן אבירם • ב"כ הנתבע: עו"ד ששון יצחק ממשרד גדעון פנר • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין