בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד הדוד של האישה, שלא עמד בהתחייבותו לשאת בנדוניה שלהם בסך 448 אלף שקל. הם טענו שבשלב מסוים, כדי להתחמק מהחוב, הוא העביר דירה בבעלותו על שם אשתו על מנת שלא תעוקל, והשופט נפתלי שילה קיבל את גרסתם וביטל את העסקה.
ראשית הפרשה לפני כעשור, כשבני הזוג עמדו להתחתן. כמקובל במגזר החרדי, נערך "שטר תנאים" בין שתי המשפחות שבמסגרתו התחייבה משפחת הכלה להעביר לבני הזוג 700 אלף שקל. הדוד חתם כערב לקיום ההתחייבות. אלא שהמשפחה לא עמדה בהתחייבות, וביולי 2019 קבע בית דין צדק כי על הדוד לשלם לזוג 448 אלף שקל.
בתגובה סיפר הדוד לדיינים שמצבו הכלכלי עגום וביקש שיתאפשר לו לשלם את הנדוניה בפעימות של 100 שקל בחודש. בקשתו נדחתה בנימוק שמשמעותה פריסה לא הגיונית של הנדוניה על פני יותר מ-373 שנה, באופן שנוגד את מטרתה.
כדי להבטיח את התשלום הוציא בית הדין במקביל צו האוסר על עשיית עסקה בדירת הדוד בבני ברק. בשלב מסוים אף הותר לבני הזוג לרשום הערת אזהרה לטובתם על הנכס, אלא שאז הם גילו להפתעתם שהדוד כבר העביר את זכויותיו בדירה במתנה לאשתו. בתגובה הם הגישו תביעה למחוזי שבה טענו שמדובר בעסקה למראית עין ויש לבטלה מכוח חוק החוזים.
עו"ד חן ספקטורבני לפידהדוד טען בתגובה שחתימתו כערב נעשתה לשם כבוד בלבד, ולפי דין תורה אין לה משמעות אופרטיבית. הוא סיפר שהוא לומד תורה ומתקיים ממלגה נמוכה, ולדבריו אין לחייבו בסכום שאמורה לשלם אימה של הכלה – שלא עושה זאת משום שבתה ובעלה "מחקו" אותה מחייהם. הוא הוסיף שאשתו קיבלה את הדירה מאביה והיא הייתה שלה מאז ומעולם. לטענתו רישומו כבעלים של מחצית מהזכויות נעשה אף הוא לשם כבוד בלבד.
אבל השופט שילה דחה את גרסת הדודים. נמצא כי בזיכרון הדברים שעליו חתם אבי הדודה ב-1976 נרשם שהוא ירכוש דירה ל"צעירים", ברבים, ומכאן שהדירה נרכשה עבור שניהם. בנוסף, הדוד נזכר להעביר את זכויותיו בדירה לאשתו בתזמון מחשיד – אחרי 40 שנות מגורים ודווקא כשניתן נגדו פסק המחייב אותו לשלם לאחייניתו מאות אלפי שקלים.
בנסיבות אלה, נקבע, ברור שהעברת הדירה נעשתה לצורך הברחתה מבני הזוג: "התנהלות הנתבע חמורה ביותר, שעה שידע היטב שבית-הדין אוסר עליו לבצע דיספוזיציה בדירה ולמרות זאת, הוא ביצע את העסקה והסתיר אותה מבית-הדין במשך זמן רב. הנתבע למעשה היתל בבית-הדין ובתובעים כאשר ביקש להפחית את התשלום החודשי בטענה שאין לו כספים ובפועל, הוא פרע את כל המשכנתאות שרבצו על הדירה והעביר אותה ע"ש אשתו".
בסופו של דבר קבע השופט שמדובר בעסקה למראית עין הנגועה בחוסר תום לב קיצוני, ולכן היא מבוטלת. הוא הורה על החזרת הרישום בטאבו לקדמותו. הדודים חויבו לשלם לזוג הצעיר הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אבישג ראבד
• ב"כ הנתבעים (הדודים): עו"ד יוסף פאלוך
• עו"ד חן ספקטור עוסק בדיני חוזים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
