בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישו שני אחים ממוצא רוסי, נינים ליהודים, על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה שלא להעניק להם מעמד בישראל. הרקע להחלטה הינו חזרת האחים לרוסיה בסמוך לעליית המשפחה, כאשר מתוך שנתיים שהו בישראל במצטבר ארבעה חודשים בלבד. הנשיא רון שפירא קבע שבפועל המשפחה מעולם התפרקה, ולנוכח מחלתה הסופנית של האם – יש ללכת לקראת ילדיה.
המשפחה בת ארבע הנפשות הגיעה לישראל בשלהי 2020. ההורים קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות, לאור היותם נכדים ליהודים, ואילו ילדיהם, תאומים בגירים, קיבלו תושבות ארעית מכוח היותם נינים לזכאי שבות. כחודש לאחר הגעת המשפחה לישראל – יצאו הבנים לרוסיה ושהו שם כחצי שנה. בהמשך הם חזרו לישראל ועזבו לסירוגין, כאשר בתמונה הכוללת הם שהו בארץ כ-17% בלבד מתוך תקופה בת שנתיים.
בנסיבות אלה סירבה רשות האוכלוסין וההגירה באוקטובר 2022 להאריך את רישיונם בנימוק שהם לא הוכיחו השתקעות בישראל. ערעורים שהוגשו למשרד הפנים ולבית הדין לעררים לא הועילו וביולי אשתקד דחה בית הדין את בקשתם להארכת רישיון והפנה אותם להסדיר את מעמדם במסלול ההומניטרי. מכאן הערעור שהוגש באוגוסט האחרון לבית המשפט.
לטענת האחים, הם יצאו לרוסיה רק כדי להיבחן בבגרויות אך כשביקשו לשוב ארצה נתקלו בסגרי קורונה, דבר שעיכב את חזרתם. לדבריהם, כיום כבר התאקלמו בישראל והם מצליחים בלימודיהם, פעילים בהתנדבות בעירם, משולבים חברתית ואף זכו להמלצת ראש העיר במקום מגוריהם.
לטענתם, רשות ההגירה ובית הדין נמנעו מלהתייחס כראוי לטעמים ההומניטריים שבבסיס הבקשה, ובפרט למצבה הבריאותי של אימם המתמודדת עם מחלה סופנית. הם ביקשו להאריך את רישיונם לשלוש שנים, ובתוך כך לאפשר להם להתגייס לצה"ל. הרשות, מצדה, טענה שהחלטת בית הדין לעררים נכונה ואין להתערב בה.
עו"ד אליהו עטראיתי סביאבל השופט שפירא חשב אחרת וכתב: "בנסיבות העניין, אינני סבור כי שהייתם של המערערים לסירוגין תקופות מסוימות, גם אם לאורך חודשים ארוכים, מחוץ לישראל אצל סבתם, בשל סיבות שונות הנובעות מקשיי קליטה וקושי של הילדים ללמוד ולהיבחן בבחינות הבגרות בישראל, בייחוד על רקע מחלתה של אימם, מהווה פירוק של התא המשפחתי".
לדבריו, אין מחלוקת שההורים שמרו על קשר עם ילדיהם גם כששהו במדינה אחרת ופעלו כל העת על מנת לאחד את המשפחה, חרף הקשיים על רקע הקורונה והסגרים. הוא חיווה דעתו כי יש לפרש את הנוהל הרלוונטי למתן מעמד למערערים באופן שיתאים למציאות החיים כיום – המאפשרת תקשורת מרחוק ושמירה על אחדות המשפחה באמצעים טכנולוגיים.
נקבע כי ההחלטה שלא לתת מעמד לצעירים אינה מביאה לידי ביטוי את ערך שמירת התא המשפחתי ואת הזכות לחיי משפחה שהוכרה כחוקתית, והיא "מהווה בפועל סנקציה בלתי מידתית (שלא לומר בלתי אנושית) למשפחה ככלל ולילדים בפרט".
לדברי השופט, מחלתה הסופנית של האם רק מגבירה את הצורך באיחוד המשפחה. לפיכך הוא קבע שהצעירים יקבלו מעמד כנינים של יהודי, וכי תינתן להם הזדמנות נוספת לרכוש אזרחות בהתאם לנוהל הרשות.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אליהו עטר עוסק באזרחויות ואשרות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
