בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה תביעה שהגישה אם לשניים לחייב את בעלה לשעבר במזונות והוצאות מדור בסך כ-7,600 שקל בחודש. השופטת דיאנה פסו-ואגו נעתרה לתביעתו הנגדית של האב, על רקע הפיכת זמני השהות לשוויוניים והיות הצדדים בעלי כושר השתכרות זהה.
לאחר פרידת בני הזוג התגוררו הקטינים בעיקר אצל אימם, ובמאי אשתקד חויב האב במזונות זמניים בסך 1,800 שקל לחודש, לצד תשלום מחצית המשכנתה כדמי מדור.
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
בהמשך השתנתה חלוקת זמני השהות: בינואר האחרון אישר בית הדין הרבני הסדר שלפיו הילדים ישהו אצל כל אחד מהוריהם מחצית מהזמן. בעקבות זאת ביקש האב לבטל את המזונות ולקבוע שכל הורה יממן את צורכי הילדים בביתו, כאשר הוצאות החינוך והרפואה וקצבאות הביטוח הלאומי יחולקו שווה בשווה.
האם, מנגד, דרשה מזונות חודשיים בסך כ-5,000 שקל, השתתפות במדור בסך כ-2,600 שקל ו-70% מהוצאות החינוך והרפואה החריגות. לטענתה, הכנסתה החודשית מעסק בתחום הקעקועים ובניית ציפורניים עומדת על כ-3,500 שקל ברוטו בלבד, והיא נאלצת להסתייע כלכלית בהוריה. לדבריה, בעלה לשעבר החל לעבוד כסוכן מכירות ומרוויח סכומים נוספים שאינם מדווחים, בין היתר מעבודה כנהג מונית.
בתגובה טען האב כי גרושתו מסתירה הכנסות מעסק הקוסמטיקה שהיא מפעילה בביתה, וכי כושר השתכרותה מגיע לפחות ל-15 אלף שקל בחודש.
השופטת פסו-ואגו דחתה את טענות האישה בדבר הכנסותיו הנוספות של האב, וקבעה כי שכרו בפועל עומד על 10,000 שקל נטו. עם זאת, לנוכח תפקידו החדש כסוכן מכירות וכישוריו הנוספים, העמידה את כושר השתכרותו לצורך ההליך על 14,100 שקל נטו.
עו"ד אסתר לויצילום: ג'יני אשאשר לאם, נקבע כי הכנסתה המדווחת אינה משקפת את מלוא יכולתה הכלכלית. בפסק הדין צוין כי גם לפי גרסתה, שלפיה היא מקבלת 3-2 לקוחות ביום תמורת 120 שקל לטיפול, ניתן להגיע להכנסה גבוהה מזו שהציגה.
"הדעת נותנת שניהול עסק עצמאי לאורך שנים בשכר שאינו נושק לשכר המינימום יוביל אדם לבחון העיסוק ולתהות האם יש מקום לשנותו, להחליפו וכיוצא זה, והכל על מנת להגדיל הכנסותיו והיקף רווחתו", נכתב.
השופטת הדגישה שחלוקת זמני השהות השוויונית מאפשרת לאם להרחיב את שעות עבודתה, ובהתאם להגדיל את הכנסותיה. טענתה למגבלות רפואיות הפוגעות בכושר השתכרותה לא התקבלה, והמסמכים הרפואיים שהגישה באיחור הוצאו מהתיק.
השופטת התחשבה גם בסיוע הכספי הקבוע מהורי האם, ובעובדה שרכשה את חלקו של האב בדירתם המשותפת. לבסוף העמידה את כושר השתכרותה על סכום זהה לחלוטין לזה של האב, כלומר 14,100 שקל נטו.
בנסיבות אלה, ומשנקבע כי זמני השהות והיכולות הכלכליות שווים, נפסק שאין לחייב מי מההורים במזונות חודשיים. נקבע כי קצבאות הילדים, הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות יחולקו בין הצדדים שווה בשווה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האב: עו"ד טליה גיגי
• ב"כ האם: עו"ד עומרי ישר
• עו"ד אסתר לוי עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
