בני זוג תושבי מבשרת ציון ניהלו הליך משפטי ארוך וסבוך כי סברו שהופלו לרעה בגביית ארנונה ביחס לשכניהם. טענתם העקרונית אמנם התקבלה, אבל בתגובה ביצעה המועצה המקומית העלאה כוללת של הארנונה לכל דיירי הרחוב. בני הזוג ערערו לעליון בטענה שאם שהשוואת החיוב צריכה להיות כלפי מטה, אבל השופטים עופר גרוסקופף, חאלד כבוב ויחיאל כשר דחו אותם.
המערערים גרים ברחוב השושנה שבמבשרת ציון מאז 2005. מדובר ברחוב המחולק לשני אזורי ארנונה, עם פער של 27.5% ביניהם. במסגרת הליכים קודמים טענו בני הזוג שהפער מהווה הפליה פסולה ובלתי חוקית. הם דרשו את הפחתת חיובי הארנונה המוטלים עליהם ועל יתר תושבי המקטע הגבוה, הן כלפי העבר, והן כלפי ההווה והעתיד.
באוגוסט 2023 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים את הטענה העקרונית להפליה. נקבע שלקראת גיבוש צו הארנונה הבא לשנת 2024, על המועצה המקומית לפעול להסרת ההפליה בין שני חלקי הרחוב, אך זאת "בדרך הנראית לה לנכון לצורך תיקון המצב הקיים". ואכן, במאי 2024 התקבלה החלטה במועצה המקומית להשוות כלפי מעלה את שיעור הארנונה בשני מקטעי הרחוב.
בני הזוג ערערו לעליון בין היתר בטענה שהסעד הצודק והראוי היחיד בנסיבות העניין, הוא להורות על הורדת החיוב של מקטע הרחוב הגבוה, והשוואתו לשיעור הארנונה החל על חלקו השני של הרחוב ויתר הבתים השכונה. מנגד התעקשה המועצה המקומית שלא קמה הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים.
עו"ד רוני חייטואכן, השופט גרוסקופף דחה את טענת בני הזוג שלפיה מוצדק להשוות את חיוב הארנונה לכלל תושבי השכונה על פי התעריף הנמוך. הוא הדגיש שהטענה נדחתה בבית המשפט המנהלי, כשבני הזוג לא עמדו בנטל להוכיח שמבחינה עובדתית, כלל הבתים בשכונה הם בעלי "אותו מאפיין מבדל" לצורך חיוב בארנונה.
נדחתה גם הטענה שלפיה הסעד הראוי "היחיד" להסרת ההפליה - שכאמור כן הוכרה בפסק הדין, אולם ביחס לרחוב בלבד - הינו השוואת תעריף הארנונה כלפי מטה. "משנדחתה טענת המערערים בנוגע להגדרת קבוצת השוויון (כלומר השוואת חיוב הארנונה לכלל תושבי השכונה, ר"ח), ממילא נשמטה הקרקע מהטענה הנגזרת ממנה", נכתב.
השופט הבהיר שלמועצה המקומית נתון שיקול דעת מגוון ולא אחיד כיצד לתקן את ההפליה, בין אם בדרך של השוואה כלפי מטה, השוואה כלפי מעלה או קביעת תעריף אחר. מכאן שאין מדובר במצב שבו קיים סעד אחד בלבד להסרת ההפליה, באופן המאיין טענה זו של המערערים.
בשולי הדברים הוא העיר שהתמודדות המועצה עם טענות בני הזוג לא הייתה מיטבית בלשון המעטה, אולם בתי המשפט ממעטים להתערב בשיקול הדעת הנתון לרשות המקומית בהקשר הזה. "הגיונו של כלל זה טמון בכך שהרשות המקומית היא בעלת ראייה כוללת, ומוחזקת כמי שמיטיבה להכיר את צרכי המקום ואת היקף השירותים שעליה לספק לתושביה", סיכם. בהסכמת השופטים כבוב וכשר הוא הורה על דחיית הערעור, ללא חיוב בהוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד שמואל ברקוביץ
• ב"כ המשיבה: עו"ד אורי הברמן
• עו"ד רוני חייט עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
