בית הדין הגדול בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגישה גרושה על אי-קבלת כתובתה בת 52 אלף דולר: הדיינים אישרו את החלטת בית הדין האזורי שקבעה שמטעמי הסתמכות - אין מקום לדון בכתובה לאחר מתן הגט.
ביוני אשתקד, במסגרת ההליכים בין שני הצדדים, ניתן פסק דין שבו הומלץ על גירושים ללא חיוב הבעל בכתובה ומזונות אישה, אלא רק במזונות ילדים. סידור הגט בוצע כשלושה שבועות לאחר מכן. בשלב זה, כשהיא כבר גרושה, עתרה האישה לעיין מחדש בפסק הדין, אך בית הדין האזורי דחה אותה.
בהחלטתו הודגש שאין זה נכון לסדר גט מבלי לדון קודם לכן בחיוב הבעל בכתובה. "הטעם לכך", נכתב, "הוא מפני החשש שייתכנו מקרים שבהם עלולה לעלות טענה מצד הבעל לאחר הגירושין, שאם מלכתחילה היה יודע שיחויב בכתובה - לא היה מגיע לידי גירושין, אלא היה משקיע מאמץ רב יותר לבחון שלום בית".
בערעור שהגישה לבית הדין הגדול באמצעות עו"ד לימור חג'ג' טענה האישה שהגירושין "יצאו" מבעלה לשעבר - ומכאן שיש לחייבו לשלם לה את כתובתה. הבעל, שיוצג על-ידי הרב עו"ד יעקב ולנשטיין, ביקש מנגד לאשר את פסק הדין הפוטר אותו מכתובה, לרבות ההחלטה הדוחה את בקשת גרושתו לעיין בו מחדש.
ואכן, הדיינים - הרב קלמן מאיר בר, הרב אברהם שינדלר והרב מאיר פרימן - צידדו בעמדת הבעל. הם כתבו ש"אי אפשר להתעלם מהמצג שהוצג בפני המשיב בעת סידור הגט. המצג היה שהצדדים מתגרשים בהתאם לאמור בפסק הדין של בית הדין האזורי, לפיו המשיב לא היה חייב לתת גט, אלא נותן גט בהסכמה כאשר המערערת לא זכאית לכתובה".
בפסק הדין הובאה החלטת האזורי כלשונה ובה הובהר שאין מקום לאפשר "התנהלות בלתי סבירה ובלתי הוגנת" בדמות השגת האישה על אי-קבלת כתובתה, זאת לאחר שקיבלה כבר גט בהסכמה ומתוך ידיעה שלא תחול על בעלה חובת כתובה.
הדיינים שבו והדגישו שהסכמת הבעל להתגרש ניתנה רק על סמך ידיעתו שלא יצטרך לשלם כתובה. בנסיבות הללו - ועל רקע ייעוד הכתובה להכביד על הגירושין ולגרום לבעל לחשוב פעמיים לפני שהוא עושה צעד שכזה - יש בסיס לטענתו שלו ידע שיחויב בכתובה, מלכתחילה לא היה נותן גט אלא משקיע מאמצים לחזור לשלום בית.
לקראת סיום ציינו הדיינים כי התנהלות האישה מלמדת על ויתורה המשתמע על כתובתה: "יש לקבוע שקבלת גט בשתיקה בהתאם לפסק דין השולל את הזכאות בכתובה, כמוה כמעשה המוכיח מחילה על הזכות לקבל כתובה, גם אם לא הייתה מחילה מפורשת". לפיכך הערעור שלה נדחה, והחלטת האזורי הפוטרת את הבעל מתשלום כתובה נותרה בעינה.
