מזה קרוב לשנה מנסים מיליוני שכירים ויותר מחצי מיליון בעלי עסקים עצמאים להחזיק את הראש מעל המים. שנת הקורונה הכתה קשות כמעט בכולם. כמיליון שכירים הוצאו לחופשות, הוחזרו מהן, שוב הוצאו וחלקם גם פוטרו. כמעט מאה אלף עסקים כבר נסגרו ועל רבים מבעלי מאות אלפי עסקים נוספים מונפת חרב החובות, שעלולה ללוותם עוד שנים רבות. עבורם כל שקל הוא חשוב ואפשר להבין מדוע.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ממש בסיומה של שנת הקורונה הראשונה פרסם הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי בר-נתן, את דו"ח השכר בשירות המדינה. הדו"ח מתייחס אמנם לשנת 2019, אך רוב המספרים והעובדות שבו יחזרו על עצמן גם בשנת הקורונה ובשנים הבאות, והם מקוממים. מאוד.
2 צפייה בגלריה
הלשעברים: רוני אלשיך, עפרה קלינגר וגדי איזנקוט
הלשעברים: רוני אלשיך, עפרה קלינגר וגדי איזנקוט
ה"לשעברים" שהרוויחו מאות אלפי שקלים אחרי שחרורם: רוני אלשיך, עפרה קלינגר וגדי איזנקוט
(צילום: יריב כץ)
כך מצאנו בדו"ח את שכרם הגבוה, אולי אפילו בצדק מסוים, של שלושת ראשי גופי הביטחון מהעיקריים במדינה. בראש צועד מפכ"ל המשטרה עם שכר של יותר ממאה אלף שקל ברוטו בחודש - 100,674 שקל ליתר דיוק. אחריו צועד בדירוג השכר הגבוה ביותר נציב שירות בתי הסוהר עם שכר ברוטו חודשי של כמעט מאה אלף שקל - 99,548 שקל. ואחרון חביב בשלישייה הזאת נמצא דווקא הרמטכ"ל, שוודאי לא ישן לילות רבים בעת כהונתו, עם שכר של 92,798 שקל לחודש.
בעצם, אולי השכר הגבוה עצמו לא ראוי לביקורת. משימות הגופים האלה, בעיקר של הצבא והמשטרה, רק מתרבות ומחמירות עם השנים. אחריות רבה מאוד רובצת על המכהנים בתפקידים אלה, וגם על נציב בתי הסוהר. אז מדוע להלין? מסיבה אחרת, מוזרה ומרגיזה ביותר.
בדיקה שעשינו העלתה במפתיע כי השכר הגבוה מאוד של שלישיית בכירי גופי הביטחון המצויינים בדו"ח הממונה על השכר, לא שולם כלל למי שכיהנו בשנת 2019 בתפקידים הללו. אז למי הם שולמו? מתברר שדווקא למי שלא כיהנו בהם באותה השנה וישבו להנאתם כי רבה בבית.
וזאת הסיבה לגילוי המפתיע: השכר אינו של המחליפים שלהם, שכן לא הייתה קיימת אפשרות למנות לפחות לשניים מהם כמחליפים קבועים בעת קיומה של ממשלת מעבר ולהעלותם בדרגה. וכך מונו תחתיהם ניצב (ולא רב-ניצב) במשטרה וגונדר (ולא רב-גונדר) בשירות בתי הסוהר. אלה הסתפקו בשכר נמוך יותר: ניצב מוטי כהן הסתפק ב-58,279 שקל ברוטו לחודש, כאשר הוא מכהן כשנתיים כמ"מ מפכ"ל, וגונדר אשר וקנין השתכר רק 57,025 שקל, כמ"מ נציב שירות בתי הסוהר. דווקא הלשעברים קיבלו משכורות כמעט כפולות בעת שישבו בבית.
כך את השכר החודשי של כמעט 100 אלף שקל קיבלה דווקא רב-גונדר בדימוס עפרה קלינגר, כאשר ישבה בבית, אחרי ששוחררה בסוף שנת 2018. רב ניצב בדימוס רוני אלשיך, ששירת עד דצמבר 2018, קיבל במשך תשעה חודשים יותר ממאה אלף שקל על חופשת השחרור בבית. והרמטכ"ל בדימוס גדי איזנקוט, ששוחרר בינואר 2019, קיבל את 92 אלף השקלים כשהוא ממש לא בכוננות בבית.
2 צפייה בגלריה
נציב שב"ס, אשר וקנין ומ"מ מפכ"ל המשטרה לשעבר, מוטי כהן
נציב שב"ס, אשר וקנין ומ"מ מפכ"ל המשטרה לשעבר, מוטי כהן
ממלאי המקום הסתפקו בשכר נמוך כמעט בחצי: גונדר אשר וקנין ומ"מ מפכ"ל המשטרה מוטי כהן
(צילום: הפקות שב"ס ועומר מירון - לע"מ)
נשמע מוזר? אז הנה ההסבר: בניגוד גמור לדעת הממונים על השכר לדורותיהם במשרד האוצר, החליטו בגופים הללו לתת צ'ופרים למי שכבר סיימו את כהונתם. לאחר שכבר ישבו בביתם, או כמו שבכיר באוצר אמר לנו: "עם רגל על רגל בסלון, פיצחו גרעינים וראו תוכניות טלוויזיה", הם המשיכו לקבל את שכרם הגבוה מאוד עוד תשעה חודשים שלמים, מבלי שקוצץ בו אפילו שקל אחד.
בצבא היו הראשונים שהמציאו את הצינון הארוך והיקר הזה וכינו אותו "תקופת הסתגלות" למשך תשעה חודשים. מעין תקופת היריון עד ללידת היציאה לאזרחות מלאה. ראו במשטרה ובשירות בתי הסוהר כי טוב, ומאחר שהשכר בהם הוצמד כבר לפני שנים לשכר בצבא - תשעת "חודשי הלידה" באזרחות, עם השכר הגבוה ליושבים בבית, אומץ בחום גם בהם.
תאמרו מיד: אבל רגע, לעובדים בכירים בכל משרדי הממשלה, למשל, יש גם תקופת צינון והסתגלות. אז מה השוני?
ובכן, השוני מתבטא בעיקר בשני נושאים: שלושת הבכירים זוכים לתשעה (ולא לשישה) חודשי הסתגלות, ועם שכר שהוא הגבוה ביותר במגזר הציבורי בישראל, המשולם די בחוצפה למי שבעצם יושבים ונחים בבית.
כי למה לא, למשל, לקצר את תקופת ההסתגלות לשישה חודשים, ובעת הזאת לקצץ את שכרם של בכירי הגופים הביטחוניים בחצי או אפילו בשני שלישים? 50 אלף שקל וגם 33 אלף שקל לחודש שבו הם יושבים "רגל על רגל" בבית, זה לא מספיק? אל מתחת לקו העוני הם ודאי לא היו צונחים, גם לא בסכומים האלה.
ועוד שאלה: למה בדיוק צריכים מפכ"ל, רמטכ"ל או נציב בתי הסוהר להסתגל? והאם דרושה להם תקופת צינון? בשוני עצום מראש אגף התקציבים או מנכ"ל משרד האוצר, למשל, החייבים בצינון - כיוון שאין תחום במשק שלא עסקו בו - יש כאן צבא, משטרה או בתי סוהר. להם לא אמורים להיות ניגודי אינטרסים אפשריים, כי למזלנו אין גופים פרטיים (כמו בתי סוהר פרטיים) שמתחרים בגופים שניהלו הבכירים בשנים שקדמו לפרישתם.
במשרד האוצר אמרו לנו כבר בעבר, כי בצה"ל, במשטרה ובגופי ביטחון אחרים נהוג לתת "חופשת שחרור" למי שמסיים שירות. ממונים לשעבר כבר טיפלו בתשלומים המוזרים הללו, אך ללא הצלחה. גם היום הדרג המקצועי באוצר מכיר ובוחן את הנושא ואף גיבש בעבר הצעות שונות שנכון יהיה לדון בהן סביב הדיונים על סדרי העדיפויות של הגופים השונים, במסגרת דיוני התקציב. בכיר לשעבר באוצר אמר לנו בעניין הזה: "הם היו חצופים, נשארו חצופים ויישארו כאלה כנראה".
תגובת דובר צה"ל: "כחלק מתנאי השירות בצה"ל, בדומה לארגונים נוספים במדינה, ניתנת במעבר מהצבא לאזרחות לפורשים חופשת התארגנות. משך החופשה נקבע בהתאם לדרגת המשרת ומתואם מול משרד האוצר. החופשה היא בשכר, ומיועדת להיערכות ולהסתגלות למעבר משירות צבאי ארוך ותובעני לאזרחות. שכרו של הרמטכ"ל מוצמד בהתאם להחלטת ממשלה לשכרם של נושאי משרה ציבורית ודומה לשכר של ראשי ארגונים מקבילים שנקבע לגביהם הסדר דומה".
ממשטרת ישראל נמסר: "בהתאם להחלטת הממשלה, שכר מפכ"ל המשטרה מוצמד לשכרם של נושאי משרה ציבורית בכירים. זאת, בדומה לשכרם של ראשי ארגונים מקבילים אחרים. חופשת הפרישה מאפשרת לפורשים מגוף ביטחוני תקופת הסתגלות והתארגנות במעבר לאזרחות לאחר שירות ממושך, תובעני וארוך שנים בארגון. בתקופה זו פורשים אינם יכולים לעסוק בעבודה נוספת מכל סוג שהוא, למעט בעת קבלת אישור לעבודה נוספת כקבוע בפקודות ונהלי המשטרה. משך חופשת הפרישה מוגבל בזמן ונקבע על פי דרגת הפורש. הנושא כולו מעוגן בנוהל משטרתי המסדיר את חובות הפורש וזכויותיו, ממפכ"ל המשטרה ועד אחרון השוטרים היוצאים לגמלאות".
פרסום ראשוני: 15:59 , 16.02.21