בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קבע לאחרונה כי 26 שותפים שרכשו יחדיו זכויות בחמש דירות בבניין בירושלים, ולימים בנו במקום בניין עם 20 דירות, לא זכאים לפטור מלא מהיטל השבחה. השופט אלכסנדר רון קבע כי תכלית הפטור היא סוציאלית, ומטרתה לאפשר למי שדירתו צנועה להרחיב אותה עד 140 מ"ר. עם זאת, הוא הסכים להעניק להם פטור עבור חמש הדירות הישנות שנהרסו.
השותפים רכשו את מלוא הזכויות בבניין הישן. כל אחד (חלקם זוגות) רכש חלק בדירה קיימת ובהמשך קידמו כולם הליך תכנוני שבעקבותיו אושרה תב"ע חדשה שאפשרה להם להרוס את הבניין הישן ולבנות תחתיו בניין עם 20 דירות.
הם ביקשו מהוועדה המקומית לפטור אותם מהיטל השבחה אך היא סירבה, וערר שהגישו לוועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ירושלים נדחה גם כן. בפסק דין שהוציאה הוועדה בשנה שעברה היא קבעה שיש לראות בהם כקבוצת רכישה ולכן הפטור לא חל עליהם.
בערעור שהגישו באמצעות עו"ד משה כהן הם עמדו על כך שהם לא קבוצת רכישה. המערערים טענו שעצם העובדה שבבניין נבנו דירות שכמעט כולן קטנות מ-140 מ"ר מזכה אותם בפטור מהיטל השבחה לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה.
מהצד שני טענה הוועדה המקומית, שיוצגה על ידי עו"ד לימור ברמן ועו"ד תמר איגרא, שהפטור נועד לאפשר לאנשים פרטיים להרחיב דירה בשבילם או בשביל קרובי משפחה, ולא חל על קבוצה שמבצעת "מהלך יזמי". הודגש כי מדובר בפטור שתכליתו סוציאלית ולכן היקפו מוגבל וכך גם האפשרות לפרש אותו.
השופט אלכסנדר רון הדגיש כי הפטור לא נועד למיזמים כמו זה שביצעו המערערים. מטרתו לאפשר לבעלי דירות צנועות להרחיב אותן באופן מידתי (עד 140 מ"ר) כדי להקל עליהם כלכלית.
הוא ציין כי את עיקר הטענות הפנו המערערים כנגד הקביעה שהם קבוצת רכישה אלא שלשיטתו אין צורך להכריע מהו טיב ההתארגנות. בצד זאת הוא ציין כי אין ספק שלכל הפחות מדובר כאן ב"שותפים שהתארגנו למהלך מורכב משותף" ופעלו בתיאום יזמי.
מכל מקום, השופט קבע כי העניין הוא שהפטור מתייחס להרחבה של דירת מגורים אחת. מכאן, שלכל היותר אפשר להעניק במקרה הזה פטור ביחס לחמש הדירות הישנות שנהרסו, וגם זאת, הדגיש השופט לפנים משורת הדין ו"לא בלי ספקות". מכאן ברור שאין אפשרות להעניק פטור על 15 הדירות החדשות שנבנו שהרי אין לכך כל אחיזה בלשון החוק.
השופט ציין כי הוא מעניק את הפטור החלקי אף שהדירות המקוריות נהרסו ולא הורחבו. זאת, משום שהפסיקה הכירה בפטור גם כשעל הקרקע לא היה בנוי דבר וההיתר המקורי ניתן לדירות קטנות – ואין הבדל אם היה ונהרס או לא היה כלל.
בסיכומו של עניין נקבע כי המערערים זכאים לפטור רק על רבע מהדירות ולכן עליהם לשלם 75% מהיטל ההשבחה שבו חויבו. את החלוקה ביניהם, קבע השופט, הם ייאלצו לקבוע בינם לבין עצמם.
