"הבטחת אספקת המזון בישראל (ביטחון המזון) אינה זוכה כיום להתייחסות ממשלתית אסטרטגית המעוגנת בהחלטות רשמיות בדרג הלאומי, וזאת בניגוד למדינות רבות אחרות". כך עולה מעבודת מחקר שביצע מכון יסודות למדיניות ציבורית, גוף מחקר של קרן כצנלסון ובית ברל, תנועת המושבים והקיבוצים.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מהדו"ח עולה כי העובדה שבישראל החקלאות הולכת ומצטמצמת בעוד שיבוא המזון עולה פוגעת בביטחון המזון של אזרחי ישראל, ועל המדינה לשנות מגמה ולגבש תוכנית אב בנושא ביטחון המזון. במסגרת התוכנית, על המדינה לעודד ולהגדיל את החקלאות כספק מזון טרי, לקבוע מדדים כמותיים ליעדי ייצור המזון בחקלאות הישראלית ולהעמיד כלי תמיכה ממשלתיים שייועדו לכך.
מדפי ביצים ריקים בשדרותמדפי ביצים ריקים בשדרות
מדפי ביצים ריקים בעת התפרצות המגפה
(צילום: רועי עידן )
מהדו"ח עולה שהחקלאות הישראלית מספקת רק 20% מהקלוריות בתזונה הישראלית, כאשר כל היתר מסופק ממוצרי מזון מיובאים או מוצרים הנשענים על יבוא. הדו"ח מציין שלא רק הקורונה מהווה איום - ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים צפויים לפגוע בצורה משמעותית ביכולת העולמית לייצר מזון, ועל כן על הממשלה לגבש תוכנית אסטרטגית בנושא.

הקורונה שיבשה את האספקה הגלובלית

נושא ביטחון המזון צבר תאוצה לאחרונה, מאז שהסתבר שמגפה עולמית כמו הקורונה, שהכניסה לסגר חצי עולם, משבשת את שרשרת האספקה הגלובלית בעקבות השבתת שדות תעופה ונמלים. מגפה כמו זו שאנו מתמודדים עמה עלולה לשבש, ככל שתתארך, את אספקת המזון הסדירה בכל העולם. זאת במיוחד במדינות התלויות ביבוא כמו ישראל, שמייבאת את רוב החיטה והגרעינים המשמשים כמזון לבעלי חיים (ללא מזון הפרות לא יניבו חלב, למשל).
הקורונה גם הבהירה את העובדה שבעת משבר עולמי המדינות יעצרו יצוא סחורות כמו חיטה, אורז וכו' לטובת אזרחיהם. בעיתונות העולמית פורסם לאחרונה כי סין אוגרת דגנים, סויה ותירס שהיא מייבאת, כהכנה לגל נוסף של הקורונה.
ברזיל, שהקורונה מכה בה כעת, היא אחת ממקורות היבוא של סויה לסין וגם לישראל, וממשלת סין חוששת בצד שכאשר המדינה תשותק - ישותקו גם המשלוחים. בנוסף, האו"ם הזהירה לאחרונה כי הוא צופה רעב עולמי.

"אספקת המזון בישראל אינה יציבה"

ד"ר לירון אמדור, חוקרת במכון יסודות ובאוניברסיטת תל אביב, אשר חתומה על המחקר, מזהירה ש"מזון הוא מוצר בסיסי שאי אפשר להתקיים בלעדיו, ולאספקתו או להיעדרו השפעה מרחיקת לכת על החוסן הלאומי של מדינת ישראל.
"עקב כך, מתפקידה של הממשלה לקדם אספקה זמינה ובת-קיימא של מוצרי מזון ההכרחיים לכל שכבות האוכלוסייה, באיכות טובה ובמחיר בר-השגה. אספקת המזון במדינת ישראל אינה יציבה כתוצאה משורה של גורמים, שהעיקריים בהם הם צמצום מתמשך בכמויות המזון המיוצרות בחקלאות הישראלית בעיקר בחקלאות הצמחית, והסתמכות הולכת וגדלה על יבוא מזון במערכת גלובלית מתדרדרת.
"תהליכי שינוי האקלים העולמי, שאנחנו נמצאים בעיצומם, צפויים לפגוע במידה משמעותית ביכולת העולמית לייצר מזון, וזאת בצד תנאים נוספים המאיימים על החקלאות ברמה העולמית: פיתוח עירוני על חשבון שטחים חקלאיים, אוכלוסיית חקלאים מתמעטת ומזדקנת, סחף והתדלדלות קרקעות חקלאיות ועוד.
"מצד שני, המשך גידול האוכלוסייה העולמית והעלייה ברמת החיים מגדילים את הביקוש למזון, ובמיוחד למוצרי בעלי חיים עתירי התשומות. תהליכים אלה צפויים להקטין את היכולת לייבא מזון לאורך זמן, ובצד הקיטון בכמויות המיוצרות בחקלאות הישראלית, מייצרים שבריריות באספקת המזון לאוכלוסיית ישראל.

"בולט חסרונה של מדיניות כוללת בנושא"

עוד אומרת ד"ר אמדור כי "על רקע המאמץ ושיקול הדעת הנכבד בנושאים אחרים, בולט חסרונה של מדיניות כוללת בנושא מזון. שאלות כגון: מה המשמעות של להאכיל תשעה מיליון אנשים היום ו-16 מיליון אנשים בעוד כ-30 שנה?; מה אנחנו צריכים לאכול, מאיפה האוכל יגיע ואיך נבטיח שהאספקה תהיה יציבה, במחיר סביר ובת-קיימא לאורך זמן?; נשארות לעת עתה ללא מענה.
"בישראל גם לא קיימת רשות ממשלתית האמונה על קידום מדיניות בטחון מזון על כל היבטיה. בצמתים מסוימים שותפים משרדי החקלאות, הכלכלה, הבריאות, רשות החירום הלאומית או גופים אחרים, אולם, למיטב הבנתנו ובדיקתנו, אין גוף האחראי על קביעת מדיניות המאקרו בתחום.
"מדוע אנו נדרשים לסוגיית ביטחון המזון דווקא עכשיו? הסוגיה הופכת לרלוונטית על רקע המגמות הנוכחיות בחקלאות הישראלית ובחקלאות העולם: בחקלאות הישראלית חלה בעשר השנים האחרונות ירידה בייצור של פירות, ירקות ומוצרי חקלאות נוספים; ובעולם, חלה ירידה ביבולים (ליחידת שטח) של מוצרים עיקריים, הצפויה להתחזק על רקע שינויי האקלים ועלייה במחירי המזון הריאליים משנת 2000 ועד היום".