פסיקה דרמטית בבג"ץ: השופטות יעל וילנר ורות רונן הבהירו השבוע שבתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים, גם לא על דרך כריכתם בתביעת גירושים. השופט נעם סולברג - שסבר שהרבני מוסמך לפסוק מזונות ללא מגבלה, בכפוף לזכות הילד לחזור ולתבוע אותם בעתיד בבית המשפט למשפחה - נותר בדעת במיעוט.
הבסיס לדיון הוא סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), הקובע כך: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים... יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין – לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג". ב-1969 פסק העליון את "הלכת שרגאי" שלפיה הסעיף לא יפורש בהתאם ללשונו הפשוטה.
ההלכה קבעה שהסעיף האמור לא מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת מזונות המוגשת על ידי הילד באמצעות מי מהוריו, אלא רק בתביעת השבה המוגשת באמצעות ההורה נגד מי שחייב במזונות הילד, בגין הוצאות שהוציא (או עומד להוציא) עבור מזונות. ההלכה נשנתה שוב ב-2019, ולמעשה מחייבת עד היום את בתי הדין הרבניים.
למרות זאת, במוקד ההליך בבג"ץ עמדו שורת החלטות של בתי הדין הרבניים, העומדות בסתירה להלכה בת ה-56 השנים. כך למשל, בנובמבר 2019 קבע בית הדין בתל אביב שבסמכותו לדון בתביעת מזונות ילדים, וערעור שהוגש על החלטתו לבית הדין הגדול נדחה.
ארבעת העותרים הם אבות שחויבו במזונות ילדיהם במסגרת ההחלטות מושא העתירות. באמצעות עורכי הדין מאיה רוטנברג, שירן כהן דניאל, ענבל גבריאלי, שי שמחיוב, שי זהר, חגית אפרתי, אסי סגל ונעמה אביבי, הם טענו שההחלטות מנוגדות להלכת "שרגאי" ועל כן בטלות.
המשיבות, האימהות של אותם ילדים, טענו שיש לדחות את העתירות מאחר שלשיטתן נתונה לבית הדין הרבני הסמכות לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכה בתביעת גירושים.
אבל השופטת וילנר קיבלה את טענת האבות וכתבה: "מהלכת שרגאי נובע, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ילדים. הדברים ברורים ואינם מותירים כל מקום לספק ביחס להיעדר האפשרות לכרוך תביעת מזונות ילדים במסגרת תביעת הגירושין".
לדבריה, הגיונה של הלכת שרגאי בצדה, שכן כריכת עניין כלשהו בתביעת גירושים מוגבלת לנושאים הקשורים מטבעם לסיום קשר הנישואים: "לפיכך, מזונות ילדים – שהם זכות עצמאית של הילד, שאינה תלויה במהות הקשר בין בני הזוג – אינם נכללים בגדרו של סעיף 3 לחוק, שהרי 'מה לתביעת המזונות של הילדים אצל סכסוך כזה שבין ההורים?'".
לעמדת השופטת וילנר, שאליה הצטרפה כאמור השופטת רונן, נקודת המוצא לדיון היא במידה רבה גם נקודת הסיום: הלכת שרגאי, שאושררה לפני שנים בודדות, אוסרת על בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות גירושים. בנסיבות אלה, קבעו השתיים, החלטות בתי הדין מושא העתירות ניתנו בהעדר סמכות, ולכן הן בטלות.
לעומתן סבר השופט סולברג שבית הדין הרבני מוסמך לפסוק מזונות לילדים בתביעות בין בני זוג ללא כל מגבלה, בכפוף לזכות הילד לחזור ולתבוע את מזונותיו בבית המשפט למשפחה. זאת מאחר שלשיטתו, הרציונל מאחורי הלכת שרגאי הוא הגנה על זכויות נשים בהליכי גירושים, ומניעת סחיטתן על ידי בעליהן. אלא שכאמור עמדתו לא התקבלה, ונקבע בדעת רוב שההחלטות מושא העתירות יבוטלו, משניתנו בהיעדר סמכות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותר בבג"ץ 7880/21: עו"ד מאיה רוטנברג
• ב"כ העותר בבג"ץ 5988/21: עו"ד שירן כהן דניאל ועו"ד ענבל גבריאלי
• ב"כ העותרים בבג"ץ 8228/21 ובבג"ץ 117/22: עו"ד שי שמחיוב, עו"ד שי זהר, עו"ד חגית אפרתי ועו"ד אסי סגל
• ב"כ העותר בבג"ץ 5652/22: עו"ד נעמה אביבי
• ב"כ היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס
• ב"כ היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד יונתן נד"ב
• ב"כ המשיבה 1 בבג"ץ 5988/21: עו"ד יורם ביתן{
• ב"כ המשיבה 3 בבג"ץ 7880/21: עו"ד דני שרמן
• ב"כ המשיבה 3 בבג"ץ 117/22: עו"ד אפרים אבן צדק
• ב"כ המשיבה 3 בבג"ץ 5652/22: עו"ד שלום כהן ועו"ד מור זיידן
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
