בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה ששירותי בריאות כללית תשלם כ-1.5 מיליון שקל בתוספת כ-350 אלף שקל הוצאות משפט לחולה סרטן הערמונית, בשל איחור של יותר משנה באבחון, באופן שהוביל לקיצור בתוחלת חייו. השופטת בלהה טולקובסקי פסקה שרופאת המשפחה התרשלה כשלא התייחסה לתוצאת בדיקה מחשידה.
התובע (60), שעלה לישראל לפני כעשור, פנה לרופאה בתלונות על תכיפות וקושי בהטלת שתן. בנובמבר 2020 היא הפנתה אותו לבדיקות מעבדה, ובאחת מהן (בדיקת PSA) נמצאה אינדיקציה העלולה ללמד על התפתחות סרטן. הוא חזר לרופאה עם התוצאות אולם היא לא הביעה התייחסות כלשהי לערכיה החריגים.
כ-13 חודשים לאחר מכן הוא עבר בדיקת MRI שהדגימה נגע חשוד לממאירות של הערמונית, והוא הופנה לביופסיה. בהמשך הופנה לטיפולי קרינה, ועבר ניתוח לכריתת הערמונית. במסגרת ההליך המשפטי הוסכם בין הצדדים על ההערכה שנותרו לו חמש שנים בלבד לחיות.
בתביעה שהגיש בספטמבר 2023 טען החולה באמצעות מומחה מטעמו כי היעדר התייחסות רופאת המשפחה לתוצאת בדיקת ה-PSA עומדת בניגוד לפרקטיקה המקובלת ומהווה התרשלות. מחדל זה, טען, הוביל לאיחור של יותר משנה באבחון הסרטן, כשהיה בדרגת ממאירות גבוהה וכבר התפשט לאגן ולבטן, ללא יכולת ריפוי מלא.
שרון בירון מרקוביץ'צילום: קובי ריכטרמנגד טענה כללית שתוצאת הבדיקה לא היוותה תמרור אזהרה, וכי עליית הערך כפי שנרשמה "אופיינית להגדלה שפירה של הערמונית". נטען שרופאת המשפחה פעלה בזהירות ובמקצועיות, ושתוצאות בדיקת ה-PSA "היו מעט מעל הנורמה", ולא הצריכו פעולה מיידית. לשיטת הכללית, עמדת התביעה מבוססת על חוכמה בדיעבד ואין לקבלה.
אבל השופטת טולקובסקי קיבלה את עמדת מומחה התביעה, שלפיה רופאת המשפחה התרשלה באופן המחייב את שירותי בריאות כללית לשאת בנזקים בשל האיחור באבחון המחלה.
"ראיתי לקבוע כי התנהלותה של רופאת המשפחה, אשר לא התייחסה לתוצאת בדיקת ה-PSA שהיא עצמה הפנתה את התובע לבצעה, ולא הסבירה לתובע את משמעות התוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה ואת הצורך בהמשך מעקב אצל אורולוג", כתבה. "זאת למרות שהתובע שב וביקר במרפאה מספר לא מבוטל של פעמים במהלך התקופה שלאחר קבלת תוצאת הבדיקה - נופלת מסטנדרט הזהירות הסביר שנדרש מרופא משפחה, ויש בה משום התרשלות".
בפסק הדין צוין שככל שהרופאה הייתה מתייחסת לתוצאת הבדיקה ומפנה את התובע לאורולוג, או לפחות לבדיקת חוזרת בחלוף מספר חודשים, ניתן היה להגיע לאבחון מוקדם יותר, כשהמחלה הייתה עדיין בחיתוליה, ולהוביל לריפוי התובע בהסתברות של יותר מ-51%. אלא ש"חל איחור של למעלה משנה בהשלמת האבחון, מה שהוביל לכך שהמחלה אובחנה כשהיא כבר בשלב גרורתי, וחסרת מרפא".
הערכת השופטת הייתה שאלמלא המחלה היה התובע זוכה לחיות עד גיל 79, כלומר בשל התרשלות כללית הוא איבד כ-14 שנים (כך על פי האומדן המוסכם בין הצדדים). היא חייבה את הכללית לפצות אותו ב-1,510,874 שקל, בתוספת הוצאות משפט ו-353,544 שקל שכר טרחת עו"ד. הסכומים יצטרפו לכ-324 אלף שקל שלהם נמצאי זכאי התובע בביטוח לאומי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד י' טולדנו
• ב"כ הנתבעת: עו"ד א' כהן ועו"ד מ' ג'יניאו הבר
• עו"ד שרון בירון מרקוביץ' עוסקת ברשלנות רפואית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
