דאונטאון לוס אנג'לס 2026: שנתיים לפני האולימפיאדה ורגע לפני פתיחת משחקי המונדיאל בעיר המצב במרכז המפורסם שלה הגיע לשפל חסר תקדים. קרוב ל-40% מבנייני המשרדים עומדים ריקים, חזיתות של חנויות סגורות משתרעות על פני רחובות שלמים, ההזנחה והלכלוך ניכרים בכל פינה - ובעיקר בעיה קשה של פשע והומלסים.
כמעט 1,000 עסקים עזבו את מרכז העיר בשנת 2024, והמגמה נמשכת. האזורים המרכזיים של מרכז העיר מדווחים באופן עקבי על מספר הסגירות הגבוה ביותר ושכונות כמו South Park Fashion District ,Central City ו-Pico-Union הובילו במספר סגירות העסקים בשנים 2024 ו-2025. חברות גדולות רבות צמצמו את משרדיהן או נטשו את מרכז לוס אנג'לס, בהן Deloitte ו-KPMG. למרות מעמדו ההיסטורי כמרכז הממשל, הפיננסים, האמנות והספורט של העיר, הדאונטאון נמצא במשבר עמוק.
איציק שלומוב, יזם נדל"ן שנולד בתל אביב והיגר עם משפחתו לעיר כשהיה בן 14, היה מהדמויות המרכזיות בתחיית דאונטאון לוס אנג'לס בשנות ה-90 המוקדמות. הוא חידש הרבה בניינים יפיפיים משנות ה-20, הפיח בהם רוח חיים ותרם רבות לרנסנס של האזור. בשנת 1991 שלומוב רכש בניין ברחוב ספרינג תמורת מיליון דולר וחידש אותו. הוא ראה את הפוטנציאל ורכש בניינים נוספים ברחוב ספרינג ובמקביל נכנסה לתוקף מדיניות העיר לעידוד הסבת מבנים מסחריים ישנים למגורים, מהלך שהוביל לגל התחדשות משמעותי במרכז העיר.
היום הוא מביט בדאגה בהתדרדרות המהירה. לדבריו, הנפילה החלה בעקבות מגפת הקורונה ב-2020. "עד אז, דאונטאון הייתה הכי תוססת שאפשר להיות. כולם רצו לגור באזור, דמי השכירות היו מאוד גבוהים אבל זה לא עצר אף אחד", מספר שלומוב. "לאחר הקורונה המשרדים נסגרו, אנשים נשארו לעבוד מהבית וכשביקשו בסופו של דבר מהם לחזור לעבודה, רק 50% מהעובדים חזרו ובניינים רבים התרוקנו. זה הביא לאפקט דומינו – הרבה מסעדות יוקרתיות נסגרו ואיתן בוטיקים וגלריות, ואז בעיית ההומלסים החריפה. הם תמיד היו שם, אבל היום רואים אותם הרבה יותר".
אי אפשר לנהל עסק כשהפשע חוגג
דאונטאון לוס אנג’לס תמיד התמודדה עם נוכחות של אוכלוסיית מחוסרי הדיור, אך עד מגפת הקורונה הם היו מרוכזים בעיקר באזורים מסוימים, כמו סקיד-רו. כיום, התופעה התפשטה כמעט לכל רחוב במרכז העיר. ניתן לראות אנשים ישנים בפתחי חנויות, יושבים על המדרכות לצד עגלות עמוסות בכל רכושם, וחלקם נראים מסוממים או שיכורים. עבור בעלי עסקים רבים, המציאות הזו הפכה לחלק יומיומי מהנוף והיא מייצרת תחושת חוסר יציבות וביטחון נמוך, שמקשה על ניהול עסק - במיוחד כאשר לא ברור אם הלקוח הבא שייכנס לחנות הולך לשדוד או לדקור אותך.
זו גם הסיבה שבעלי עסקים רבים החליטו לסגור - אי אפשר לנהל עסק כשהפשע חוגג, הלקוחות חוששים מלהגיע והנוכחות המשטרתית כמעט שאינה מורגשת.
בניינים רבים וחנויות עומדים ריקים. כ-40% משטחי המשרדים ברובע הפיננסי עומדים ריקים בפועל, וכ-30% משטחי המסחר של חנויות ומסעדות אינם מאוישים. שיעור הנוכחות הממוצע במשרדים במטרופולין לוס אנג'לס עומד על כ-48% בלבד - מהנמוכים בארצות הברית
שלומוב, שרכש לפני שנים את בניין Sears הישן, מרכז קניות שמשתרע על פני 167 אלף מ"ר, הציע כבר לפני מספר שנים לעירייה להשתמש בבניין על מנת לאכלס את מחוסרי הבית. "אמרתי להם, 'במקום לשים אותם בדירות, אתם צריכים לשקם אותם, להסביר להם שלא יהיה להם עתיד אם ימשיכו להשתמש בסמים, תעבירו אותם הכשרת עבודה, תמצאו להם עבודות ותשקמו אותם'", הוא מספר. "קארן באס, שרצה אז לבחירות, אהבה את הרעיון, אבל ברגע שנבחרה למשרת ראש העיר זה כבר לא עניין אותה והיא הזניחה את זה. שאלתי אותה 'מה קרה? התלהבת כל כך וביקשת את התמיכה שלי'. היא אמרה: 'כן, כן, אבדוק זאת שוב' ולא עשתה כלום. היא לא ראש עיר טובה. דאונטאון מתמודדת עם המצב הנוכחי בגלל אלו שמנהלים את העיר".
5 צפייה בגלריה
מהומות בעקבות מעצר מהגרים בלתי חוקיים
(צילום: Apu Gomes / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מלבד העלייה בפשיעה, מרכז העיר גם מתמודד עם מהומות רחבות שפורצות מדי פעם על רקע אירועים לאומיים בארה"ב. בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד שנחנק ע"י שוטר, התקיימו הפגנות רבות משתתפים באזור, עשרות בתי עסק הושחתו ונפרצו על ידי המון שבזז את החנויות. בעלי חנויות תכשיטים ואלקטרוניקה היו חסרי אונים, חלקם ניסו להגן על רכושם והתייצבו בחנויות עם כלי נשק, לאחרים לא נותרה הרבה ברירה אלא לראות את העסקים שלהם מושחתים.
הסצנה הזאת חזרה על עצמה לפני שנה, אז מערך עצירת המהגרים ICE ושלטונות ההגירה החלו לערוך מעצרים ולגרש מהגרים לא חוקיים מחוץ למדינה. גם אז, החליטו המוחים נגד מדיניות ההגירה של טראמפ לנצל את ההזדמנות ולפרוץ לבתי עסק, כשהם המשיכו גם להשחתת מבנים ושריפת מכוניות. בין היתר דווח על הצתת כלי רכב אוטונומיים של חברת וויימו (רכבי הסעה ללא נהג) ונרשמו נזקים גדולים לרכוש. משטרת לוס אנג'לס לא הצליחה להשתלט על אלפי המתפרעים. וכך, עסקים המשיכו להתקפל ולעזוב.
"הביטוח כל כך יקר שלא משתלם להחזיק אותו"
עם התקרבות הבחירות לראשות העיר, בעלי עסקים קוראים שוב לרשויות לטפל בבעיות האזור. הם דורשים נוכחות משטרתית מוגברת ושיפור בתשתיות כמו חניה ושירותים ציבוריים, כדי להחזיר חיים למרכז העיר. הם טוענים כי ככל שעסקים ממשיכים לעזוב את דאונטאון, כך גם הם שנותרו פתוחים, סובלים עוד יותר כי יש פחות תנועת הולכי רגל באזור.
סימון טהרי, בעל חנות לתכשיטי זהב, סיפר ל-ynet כי בשנים האחרונות העסק שלו נפרץ פעמיים והפושעים נמלטו עם שלל רב. "הרבה מהשכנים שלי כבר עזבו ואני עדיין כאן", הוא אומר. "הביטוח כל כך יקר שלא משתלם לי להחזיק אותו. מאוד עצוב לראות מה שקורה כאן. אם העירייה לא תעשה משהו על מנת לעזור לנו, אני חושב שאאלץ לסגור בשנה הבאה".
חברות גדולות גם מצמצמות את פעילותן בדאונטאון לאור המצב ועוברות לאזורים אחרים בלוס אנג'לס או מחוצה לה. "אני לא יכול להאשים אותן. אם הייתה לי את האפשרות, גם אני הייתי עוזב כבר", אומר טהרי.
עם זאת, שלומוב שומר על אופטימיות. "למעט עניין ההומלסים, אנו נמצאים במצב לא רע בכלל. אנשים עוד יחזרו למשרדים ואני מאמין שגם העסקים יחזרו בהמשך ואתם הלקוחות. יש הרבה מה לראות בדאונטאון, היא תחזור לפרוח".
בכתבה רחבה על הנושא בלוס אנג'לס טיימס קראו בכירים במגזר העסקי להגברת האכיפה ולניקוי המדרכות, בעיקר על רקע ההכנות לאולימפיאדת 2028. בעוד הבחירות המקדימות לראשות העיר מתקרבות הם דורשים מהמועמדים להציב בראש סדר העדיפויות את בעיותיו של האזור.
לוס אנג'לס הייתה במשך שנים אחד הריכוזים הגדולים ביותר של עובדי ציבור מחוץ לוושינגטון, אך כיום רבים מהם, כולל עובדי העירייה, עובדים מרחוק במשך חלק גדול מהשבוע. "אנחנו חייבים לזכור עד כמה מגזר עובדי הממשלה גדול וחשוב לכלכלה", אמר ניק גריפין מ-DTLA Alliance. "היעדרותם פגעה בנו מאוד, במיוחד בעסקים הקטנים שתלויים בהם"
בכתבה מתואר המקרה של ג'מאל צ'ליק, בן 61, שישב החודש סמוך לחנות המתנות שלו במרכז לוס אנג'לס כאשר שני גברים איימו להרוג אותו אם לא ימסור להם את שרשרת הזהב שעל צווארו. הם חטפו את השרשרת ונמלטו במורד רחוב סאות' ברודווי. לדבריו, למשטרה לקח 45 דקות להגיע למקום והוא מטיל ספק בכך שהעבריינים ייתפסו אי פעם או שהשרשרת תושב לו. "זה מה שמרכז העיר הפך להיות היום", אמר צ'ליק. "מי בכלל ירצה לבוא לכאן?".
צ'ליק פתח את החנות, שגודלה כשל מוסך, בשנת 2001 ומכר מגוון רחב של מוצרים, בהם חטיפים, מזוודות, משקפי שמש ובובות פרווה לתיירים, לעובדי משרדים ולתושבי האזור. הוא היה עד לכך שהאזור, שהיה בעבר שוקק חיים, הפך לצל של עצמו, תחת לחץ של פשיעה גואה, עלויות גבוהות ותחרות קשה מצד שכונות בטוחות יותר. לדבריו, הוא חושש בכל פעם שהוא פותח את החנות ומפחד שכל לקוח עלול לשדוד אותו. מאז האירוע הוא סובל מהתקפי חרדה.
כאמור, בניינים רבים וחנויות עומדים ריקים. כ-40% משטחי המשרדים ברובע הפיננסי עומדים ריקים בפועל, וכ-30% משטחי המסחר של חנויות ומסעדות אינם מאוישים. שיעור הנוכחות הממוצע במשרדים במטרופולין לוס אנג'לס עומד על כ-48% בלבד - מהנמוכים בארצות הברית.
פול קאופמן, בעל חנות נעליים בעבודת יד ברחוב סאות' ברודווי כבר 12 שנה, אומר שהבעיות רק הולכות ומחריפות. מעבר לפשיעה ולחסרי הבית, בעלי העסקים נאלצים כעת להתמודד עם קושי למשוך לקוחות לאזור שבו כל כך הרבה חנויות עומדות ריקות. "זו לא בעיה פשוטה, אין לה פתרון אחד".
גם עובדי הציבור עובדים מהבית
ראש העיר המכהנת באס, טוענת כי הציבה את שיקום מרכז העיר בראש סדר העדיפויות שלה, באמצעות עבודה ישירה עם תושבים ובעלי עסקים והתמקדות בביטחון הציבור ובהשקעות המעודדות צמיחה כלכלית. מנגד, יריביה טוענים כי לא עשתה מספיק או שהשקיעה כספים בתחומים הלא נכונים.
שיפור הביטחון הציבורי הוא העדיפות העליונה של השואפים לשקם את מרכז העיר. במכתב שנשלח באפריל לראש העיר נטען כי למרות שמרכז העיר מאכלס רק כ-2% מתושבי העיר, הוא אחראי לכ-9% מהפשעים החמורים, כגון שוד, תקיפה ופריצה.
לטענת הארגונים העסקיים, מרכז העיר חייב להיות בעדיפות עליונה משום שהוא מנוע כלכלי אדיר, פניה הציבוריות של העיר וביתם של עשרות אלפי תושבים. בחודש שעבר הכריזו ראש העיר ומועצת העיר על תוכנית תשתיות של לוס אנג'לס, שנועדה לבנות ולתחזק כבישים, מדרכות, רמפות וגנים ציבוריים ולשפר את התיאום בהשקעות התשתית. אחד הצעדים המרכזיים שלדעת פעילים בנושא עשוי לסייע לעסקים במרכז העיר הוא החזרת עובדי המגזר הציבורי למשרדים.
לוס אנג'לס הייתה במשך שנים אחד הריכוזים הגדולים ביותר של עובדי ציבור מחוץ לוושינגטון, אך כיום רבים מהם, כולל עובדי העירייה, עובדים מרחוק במשך חלק גדול מהשבוע. "אנחנו חייבים לזכור עד כמה מגזר עובדי הממשלה גדול וחשוב לכלכלה", אמר ניק גריפין מ-DTLA Alliance. "היעדרותם פגעה בנו מאוד, במיוחד בעסקים הקטנים שתלויים בהם".
