בית משפט השלום בירושלים הפחית לאחרונה 477 אלף שקל מפיצוי עתק שנפסק נגד שוכרי דירה בעיר שלא התפנו ממנה במשך כשנה ושבעה חודשים. השופטת דורית פיינשטיין קבעה שהפיצוי שנקבע בחוזה השכירות עבור כל יום איחור – 1,000 שקל - אינו פרופורציונלי לנזק שנגרם לבעל הנכס.
תחילת הפרשה בספטמבר 2022, אז חתמו הצדדים על הסכם שבמסגרתו שכרו בני הזוג את הדירה תמורת 8,000 שקל לחודש. בשנה השנייה עלו דמי השכירות ל-8,500 שקל. בנובמבר 2023 הפסיקו השוכרים לשלם, ובעל הדירה הגיש נגדם תביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות.
בית המשפט חייב אותם ב-117 אלף שקל שכירות וב-577 אלף נוספים כפיצוי מוסכם על 577 ימי איחור - זאת בהתאם להסכם השכירות שקבע חישוב של 1,000 שקל עבור כל יום. הם ערערו על פסק הדין, והמחוזי אמנם דחה אותם בקשר לרכיב השכירות, אולם ביחס לרכיב הפיצוי נקבע שהתיק יוחזר לבית משפט השלום.
בדיון המחודש טענו השוכרים שהפיצוי שנקבע בהסכם השכירות אינו סביר בעליל, ולא עומד ביחס הראוי לנזק שניתן היה לצפותו מראש, כך שעליו להתבטל לחלוטין, או לכל הפחות לקטון דרמטית. לשיטתם, מדובר בחוסר תום לב ועושק מצד בעל הדירה.
בין היתר הם סיפרו שהבעל, שאינו שולט בעברית, הוחתם לבדו על החוזה בשעת לילה מאוחרת, ללא נוכחות אשתו שדוברת את השפה. מנגד התעקש בעל הדירה שהפיצוי המוסכם משקף כיאה את נזקיו, ואין להתערב בו.
השופטת פיינשטיין דחתה את טענת השוכרים ביחס לנסיבות חתימת ההסכם בנימוק שהדבר אינו רלוונטי לסוגייה הטעונה הכרעה. היא כתבה שטוב היה אלמלא הועלתה, והאשימה את השניים בעזות מצח לאחר שאיחרו בכמעט שנתיים בפינוי, היתלו בבעל הדירה ובבית המשפט, והפרו פעם אחר פעם החלטות שיפוטיות.
עו"ד גבריאל מנור אלא שביקורת נוקבת זו לא מנעה ממנה להיעתר לבקשתם להפחית מפיצוי העתק שנפסק לחובתם. היא כתבה כי אכן הכלל הוא שבית המשפט ייטה לכבד סעיף פיצוי מוסכם לאור עקרון חופש החוזים, ואולם כאשר מדובר בהפרה הנמשכת זמן ארוך – לעתים פיצוי זה כבר אינו מקיים יחס סביר עם הנזק הצפוי, באופן המצדיק להתערב בו ולהקטינו.
בפסק הדין צוין כי "בתי המשפט פסקו כי סכום הפיצוי המוסכם הוא בלתי סביר שעה שהיו תקופות ארוכות מאד של איחור בפינוי. מניתוח ההלכה והמקרים הספציפיים עולה כי בתי המשפט מפחיתים פיצויים מוסכמים שעה שמדובר בפיצויים שנקבעו לכל יום איחור, והאיחור בפינוי אורך ימים רבים".
שיקול נוסף שנבדק בהקשר הזה הינו היחס שבין דמי השכירות לפיצוי המוסכם. במקרה זה נקבעה שכירות של 8,500 שקל, ו"קנס יומי" בסך 1,000 שקל בגין איחור בפינוי מקנה לבעל הדירה 30 אלף שקל בחודש. כלומר, הפיצוי המוסכם הוא יותר מפי שלושה מדמי השכירות, ובאופן שאינו פרופורציונאלי.
לסיכום קבעה השופטת שהפיצוי המוסכם עולה לאין ערוך על הנזק שהצדדים יכולים היו לצפות במועד ההתקשרות החוזית, ועל כן מוצדק להפחיתו מ-577 אלף שקל ל-100 אלף בלבד. ברמת התוצאה, מחיוב של 694 אלף שקל (כולל רכיב השכירות), קטן הסכום הכולל אותו יצטרכו השוכרים לשלם לבעל הדירה ל-217 אלף שקל בלבד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד גבריאל מנור עוסק בדיני חוזים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
