בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שבנה של מושבניקית שהלכה לעולמה יוכר כבן ממשיך בנחלה שלה, כפי שנקבע ב-1987, וזאת אף שחזרה בה מכך בצוואה שערכה 23 שנים לאחר מכן. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן ומוטי פירר קבעו פה אחד שמדובר במתנה שהושלמה.
באפריל 1987 מונו הבן ואשתו כבנים ממשיכים במשק, אבל לאחר מות האב ב-2010 ערכה האם צוואה המבקשת לסטות מהמינוי. "לצערי הרב בני הגדול עשק אותי, ניתק אותי ממשפחתו, אמר לי שהוא לא בני ואני לא אימו, והנכדים כלל לא באים אליי ולא רואים אותי", כתבה. "גם כשהם פוגשים אותי ברחוב הם לא אומרים לי שלום, בהוראת אביהם, וזאת למרות שהוא גר על אדמתי. אשתו מתנהגת אליי בצורה מחפירה".
1 צפייה בגלריה
פטיש בית משפטפטיש בית משפט
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לפיכך היא הורתה לנשל את בנה מכל רכושה, לרבות המשק, וציוותה אותו לבתה בלבד. האם הלכה לעולמה ב-2021, אולם כשנה אחר כך אישרה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) את העברת המשק לבנה וכלתה, לכאורה בניגוד גמור לרצונה.
בעקבות זאת הגישה הבת תביעה לבית המשפט למשפחה, ובשנה שעברה הוא קבע שצוואת האם גוברת על מינוי הבן הממשיך מ-1987. לבן ואשתו הוא ייחס ביצוע מחטף להעברת המשק על שמם בחוסר תום לב.
בני הזוג סירבו להרים ידיים והגישו את הערעור למחוזי בטענה שמינויים מלפני כארבעה עשורים גובר על צוואת האם - שאותה כינו "אות מתה" ביחס למשק, מאחר שלטענתם אינו חלק מעיזבונה. הם הכחישו התנהגות מחפירה מצדם כלפי ההורים, וטענו שהיחסים ביניהם היו חמים וקרובים.
עו"ד צביקה גלזרעו"ד צביקה גלזרצילום: M_creditM
מנגד טענה הבת שפסק הדין נכון ואין להתערב בו. לדבריה יש לכבד את צוואת האם, המבטאת באופן מפורש את רצונה לבטל את מינוי בנה וכלתה כבנים ממשיכים תוך העברת המשק אליה בלבד.
אבל שופטי המחוזי קבעו שבית המשפט למשפחה טעה משום שמדובר במתנה שהושלמה באופן שמנע מהאם לבטל את המינוי בדרך שבה בחרה. "התחייבות בלתי חוזרת לא ניתן לבטל בסתר", כתבו. "המנוחה למעשה ביקשה לבטל את התחייבותה בכתב צוואה ש'נכתבה למגירה', מבלי שהמערערים יודעים עליה ומודעים לתוכנה, ואינם יכולים להתמודד עם האמור בצוואה עוד בחייה".
בפסק הדין הובהר כי נותן מתנה אינו יכול לחזור בו ממנה "בהינף יד ובשרבוט הוראת ביטול נסתרת הידועה לו וליודעי ח"ן בלבד". צוין כי אמנם אין להתעלם מהדברים החדים שכתבה האם בצוואתה ומתחושתה הקשה כלפי בנה, אולם מרגע שמדובר במתנה שהושלמה, אין מקום לבחון התנהגות מחפירה מצד המקבל, "אלא קיומו של תנאי מפסיק שעניינו באי-מתן סעד מינימלי מתבקש מצד המערערים – עניין, שבכל הכבוד, לא הוכח".
לפיכך המחוזי הכיר בבן ואשתו כבנים ממשיכים. הוא קבע שהעברת המשק אליהם נעשתה כדין, וביטל את הוצאות העתק שנפסקו נגדם בהליך הקודם. השופטים הדגישו לצד זאת שהבת תוכל לגור בבית הוריה, ותהיה זכאית לשליש מערך המשק במידה שיימכר.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המערערים: עו"ד אורן אבלה • ב"כ המשיבה: עו"ד ג. שטילמן ואח' • עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות ומשקים במושבים • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין