אם לבן 30 שסבל מדימום מוחי בלידה שהותיר נזקים, תקבל פיצויים והוצאות של כמעט חצי מיליון שקל בגלל פגיעה באוטונומיה: שופטת המחוזי בתל אביב חדוה וינבאום וולצקי אמנם דחתה את טענת הרשלנות, אך קבעה שהצוות הרפואי לא סיפק לאם מידע מלא על כמות מי השפיר שלה, מה שמנע ממנה לקבל החלטה מושכלת בשאלה אם לבצע זירוז.
הבן נולד ב-1995, בשבוע ה-37 להריון. יומיים קודם לכן אושפזה האם בין היתר בשל חשש למיעוט מי שפיר, והוסבר לה שנכון יהיה לבצע זירוז. למחרת היא דיווחה שהפסיקה להרגיש תנועות עובר, ואולם כעבור יום נוסף - יום הלידה - התנועות חזרו, כמות מי השפיר עלתה והמוניטור היה תקין. למרות זאת החליט הצוות על ביצוע הזירוז, והעובר נולד במשקל 2.9 ק"ג עם ציון אפגר תקין.
ביום השישי לחייו הראתה בדיקת אולטרסאונד שהוא סובל מדימום מוחי, ובהמשך הוא אובחן עם מוטציה גנטית. לאורך ילדותו הוא טופל באופן אינטנסיבי, בין השאר בשל קשיים מוטוריים וקוגניטיביים, ולאחר מאמצים רבים הצליח להשיג תעודת בגרות ואף לעבוד למחייתו.
בתביעה שהגישו על סף תקופת ההתיישנות, באוקטובר 2020, טענו האם ובנה לרשלנות בעצם ההחלטה על זירוז הלידה, מה שלשיטתם הוביל לדימום המוחי ולנזקים בהמשך. טענה נוספת הייתה לפגיעה באוטונומיה של האם: לדבריה לא הוסברה לה משמעות עליית כמות מי השפיר ביום הלידה, כמו גם האפשרות לסיים את הלידה בניתוח קיסרי ולאו דווקא בזירוז.
המדינה, כבעלת בית החולים החיפאי, טענה מנגד שהצוות הרפואי פעל באופן תקין, ולשיטתה הדימום המוחי שנצפה אצל הבן אינו קשור לתהליך הלידה, אלא אירע מסיבה שאינה ידועה.
עו"ד מירב אשלצילום: יקיר ברביהשופטת וינבאום וולצקי קבעה כאמור שלא הוכחה רשלנות רפואית בעצם תהליך הלידה: "בנסיבות שבהן שתי בדיקות מי שפיר הצביעו על מיעוט קיצוני של מי השפיר, ומדובר בשבוע היריון מתקדם - לא ניתן לומר שהצעת הצוות הרפואית לבחור האם להתחיל בהשראת (=זירוז) לידה או להמתין, חורגת מסטנדרט טיפול מקובל".
היא קיבלה את טענת המדינה שלפיה אין אפשרות לדעת מהי הסיבה לדימום המוחי - כלומר אין יכולת ודאית לקשור אותה לזירוז שבוצע. בפסק הדין נכתב שאין אלא לקבוע כי מדובר באותם "מקרים עצובים שבהם נגרם נזק בלידה או בסמוך לה מסיבה עלומה, שאין לו אחראי בנזיקין".
לצד זאת קיבלה השופטת את טענת האם לפגיעה באוטונומיה. היא קבעה שהיעדר רישום ביחס לעדכון ביום הלידה לגבי כמות מי השפיר החדשה והמשופרת תומכת בטענה שדבר לא נאמר לה, ושהנושא כלל לא נפתח לדיון מחדש.
נקבע שהסתרת המידע מהווה הפרת חובת הגילוי ומניעת האם מלקבל החלטה מושכלת בנוגע להמשך תהליך הלידה. השופטת פסקה לאם פיצוי בסך 350 אלף שקל בגין הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כ-118 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ישראל וינברג ועו"ד לאוניד לנדו
• ב"כ הנתבעת: עו"ד דב לוין ועו"ד דביר סקעת
• עו"ד מירב אשל עוסקת ברשלנות רפואית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
