"מומחה ריאות אבחן את הסרטן של אשתי באיחור, באופן שגרם למותה בטרם עת": כך טוען אלמן בתביעה שהגיש לאחרונה לבית משפט השלום בבת ים. לדבריו העיכוב הצניח את סיכויי החלמתה בעשרות אחוזים, ואם הייתה מבוצעת ביופסיה מיידית - קרוב לוודאי שהיא עדיין הייתה בחיים.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד עמית אוריה ועו"ד אורי גלבוע נטען שהמנוחה הייתה מאז 2009 במעקב במרפאת ריאות על רקע עישון קבוע. בדצמבר 2023 היא עברה בדיקה, אשר על פי הנטען העלתה ממצאים מחשידים. לדברי האלמן, בפענוח שלה צוין מפורשות שקיים "חשד לממאירות". חרף זאת, סיפר, רופא הריאות קבע שמדובר רק בממצא דלקתי, והורה על המשך מעקב תוך ביצוע בדיקת סי.טי בעוד חצי שנה.
בתביעה נטען שגם בסי.טי שבוצע ביולי 2024 נצפה הממצא המחשיד, ואולם חרף זאת, ולמרות תלונות המנוחה על קוצר נשימה - הרופא חזר על אבחנתו שמדובר בממצא זיהומי ולא ממאיר. בנסיבות אלה, הורה על ביצוע סי.טי נוסף בעוד חודשיים.
אלא שעוד קודם לכן היא עברה התקף קוצר נשימה ואושפזה ב"שיבא", וימים ספורים לאחר מכן אובחנה רשמית עם סרטן הריאות. לטענת בעלה, היא נאלצה בשלב זה לעבור טיפולים אונקולוגיים אגרסיביים ומייסרים, הכרוכים בסבל וייסורים קשים. הוא סיפר שבפברואר האחרון המחלה הוחמרה, ורעייתו הלכה ודעכה - עד שמתה בחודש מאי, בגיל 72.
לתביעה צורפו חוות דעת מומחים שלפיהן האיחור באבחון הסרטן מהווה רשלנות רפואית. לעמדתם אם הייתה מבוצעת ביופסיה באופן מיידי, המחלה הייתה מאובחנת בשלב מוקדם, וניתן היה לטפל בה באמצעות ניתוח פשוט, שהיה מעלה את סיכויי הישרדות המנוחה ל-92%, במקום 7% בלבד בשלב שבו התגלתה בפועל.
"מעקב פאסיבי של חודשים חרג מכל אמת מידה רפואית מקובלת, והחמצת האבחנה חרצה את גורל המנוחה. בעקבות מחדל הנתבעים (רופא הריאות והמרכז הרפואי שנטען כי הועסק מטעמו) נאלצה המנוחה לעבור טיפולים אגרסיביים ומייסרים, במקום ניתוח פשוט שהיה יכול להביא לריפוי מלא", כתבו המומחים.
בתביעה תוארה המנוחה כאמנית וציירת מוכשרת, אישה ספורטיבית שעשתה מדי בוקר הליכות לים, וסבתא אוהבת שבכל יום בישלה ארוחת צהריים לנכדיה. "האבחון המאוחר", כך נטען, "היכה בה במלוא עוצמתו, ושלל ממנה הכול ובבת אחת". נטען שבשלב זה היא הפכה לשבר כלי סיעודי הנדרש לעזרה בפעולות הבסיסיות ביותר, כמו להחזיק כוס מים.
בנסיבות אלה עתר האלמן לחייב את רופא הריאות והמרכז הרפואי שנטען כי העסיקו, לפצותו בסכום לשיקול דעת בית המשפט, עד גבול סמכותו העניינית - 2.5 מיליון שקל. בין היתר נדרש פיצוי בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים של המנוחה ופגיעה באוטונומיה שלה.
זאת לצד הוצאות רפואיות, הוצאות קבורה ואבלות, אובדן קצבאות ואובדן שירותי רעיה, אם וסבתא. כמו כן התבקש בית המשפט לפסוק לאלמן המנוחה ויורשה היחיד על פי צוואתה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
מרופא הריאות נמסר בתגובה: "עד לרגע זה כתב התביעה לא הגיע לידי ולכן אין אני יכול להגיב עניינית. אעשה זאת כמקובל בבית המשפט לאחר קבלת כתב התביעה וחוות הדעת ולימוד טענות התביעה".
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אורי גלבוע ועו"ד עמית אוריה
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
