1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שעתרו לאכוף טיוטת הסכם לרכישת דירה בעיר, אף שזו לא נחתמה וממילא לא יצאה לפועל. השופט שמואל מנדלבום קבע שלנוכח השלב המוקדם שבו נמצא המו"מ, אין מקום להורות על אכיפתו.
הנתבעים, בני זוג קשישים, החליטו למכור את הדירה על רקע הקושי של הבעל להמשיך ולטפל בהשכרתה לנוכח גילו המתקדם. הם יצרו קשר עם מתווך ועורך דין לצורך קידום המכירה ונמצאו קונים פוטנציאליים (בני הזוג התובעים).
הצדדים סיכמו שהדירה תימכר תמורת 1.025 מיליון שקל. בהמשך עורכי הדין שלהם העבירו ביניהם טיוטת הסכם מכר שעליה צוין במפורש כי היא כפופה לאישור המוכרים – ונקבע מועד לחתימה.
לאורך כל הדרך נשארה ה"מוכרת" מאחורי הקלעים ולא דיברה עם מי מהגורמים המעורבים – בני הזוג שביקש לרכוש את הדירה, המתווך ועורכי הדין. כשהבינה שהמשא ומתן מתקדם, היא נלחצה, פנתה לבנה והוא לקח על עצמו את הטיפול בענייני הדירה. בשלב זה היא הודיעה לבעלה שהיא לא מעוניינת למכור את הדירה.
בתגובה לכך הגישו הרוכשים הפוטנציאלים את התביעה לבית המשפט. לטענתם נכרת בין הצדדים חוזה משפטי מחייב, למרות היעדר חתימותיהם על טיוטת ההסכם. לשיטתם, נסיבות המקרה מלמדות על גמירות דעת של כל המעורבים בעסקה כך שיש להורות על אכיפת ההסכם.
מנגד טענו בני הזוג הקשישים כי לא ניתן להיעתר לתביעה בזמן שהצדדים לעסקה מודים שכלל לא דיברו עם המוכרת, וה"הסכם" הנטען הוא רק טיוטה לא סופית שאינה מחייבת.
עו"ד אבינעם גואלמןעו"ד אבינעם גואלמןתומר יעקובסון
ואכן, השופט מנדלבום אימץ את גרסת הנתבעת שלפיה מלכתחילה היא נכנעה ללחצי בעלה למכור את הדירה אף שלא רצתה בכך. הוא הסביר שהיה לה קשר סנטימנטלי לדירה, שאותה קיבלה בירושה מדודתה האהובה שמתה ערירית.
בפסק הדין הודגשה העובדה שבשום שלב הנתבעת לא חתמה על הסכם מכר או על ייפוי כוח המאפשר לעורך הדין לפעול בשמה. יתרה מכך, עורך הדין כלל לא הציג בפני מי מהנתבעים את טיוטת ההסכם שאותה מבקשים התובעים לאכוף. בנסיבות אלה נקבע כי לא נוצרה אצל הנתבעים גמירות דעת למכירת הדירה.
השופט הסביר כי אין מניעה משפטית שצד למשא ומתן יפרוש ממנו בשלב מסוים. הוא ציין שבמקרה זה הנתבעים אפילו לא הספיקו להיפגש עם עורך דינם על מנת לקבל ממנו הסברים על טיוטת ההסכם שהכין, קל וחומר שלא אישרו את האמור בה.
במצב זה, הסביר, חזרתה של הנתבעת מהמכירה על רקע מציאת פתרון להשכרת הדירה על ידי בנה אינה יכולה להיחשב כחוסר תום לב. לפיכך התביעה נדחתה והשופט חייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד יואב אבן • ב"כ הנתבעים: עו"ד מורן רוטנברג • עו"ד אבינעם גואלמן עוסק בדיני חוזים • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין