בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצויים והוצאות בסך כ-195 אלף שקל למורה שהועסקה על ידי עיריית חריש ונקראה לשיחה שבה עודכנה בפיטוריה ללא שימוע. העירייה טענה שמדובר היה ב"שיחת הצפה" בלבד, אבל השופטת מירי שי ראתה בכך משום הודעת פיטורים לכל דבר.
התובעת הועסקה כמחנכת ומורה בבית הספר בעיר, הכולל חטיבת ביניים ותיכון. במאי 2024 סוכם בינה לבין המנהל שהיא תמשיך גם בשנת הלימודים הבאה באותו היקף משרה. אלא שכשבוע בלבד לאחר מכן שונתה עמדת בית הספר ב-180 מעלות: המורה זומנה לשיחה ללא הכנה מוקדמת, ובמהלכה הודיעה לה מנהלת חטיבת הביניים שהיא לא תמשיך ללמד בשנה הבאה.
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
לימים ניסה המנהל לשנות את התמונה, והודיע למורה: "אינך מפוטרת ואת רשאית לבוא ללמד בבית הספר ב-1 בספטמבר 2024". אבל לדבריה היא חשה מושפלת ומותשת, וענתה שלא תחזור. העסקתה הסתיימה ב-31 באוגוסט 2024.
בתביעתה היא טענה שפוטרה ללא שימוע, בניגוד לסיכום הראשוני עם מנהל בית הספר, ובגלל שירות המילואים של בעלה ואבחון בנה באוטיזם, תוך אפלייתה הפסולה. היא העמידה את דרישתה הכספית על כ-375 אלף שקל.
מנגד התעקשה העירייה שהמורה לא פוטרה אלא "הבינה באופן שגוי את שיחת ההצפה שקוימה איתה". נטען שהובהר לה בכמה הזדמנויות, בין היתר בהודעתו המאוחרת של המנהל, כי היא לא מפוטרת אלא רשאית לשוב ב-1 בספטמבר, אולם המורה בחרה מסיבותיה שלא לחזור. בתוך כך הכחישה העירייה שמצבה האישי של המורה היווה שיקול בסיום העסקתה.
כך או אחרת, השופטת שי קבעה שלא מדובר היה ב"שיחת הצפה" בלבד, אלא בהודעת פיטורים לכל דבר ועניין: "שעה שגורם בצוות ההנהלה של בית ספר מודיע לעובד הוראה שהוא אינו ממשיך ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה, המורה הסביר יכול לפרש הודעה זו כביטוי ברור לרצון המעסיק להביא לסיומם של יחסי העבודה".
נקבע שהודעתו המאוחרת של המנהל הייתה "מן השפה אל החוץ", ולא עמדה מאחוריה כוונה אמיתית מצד המעסיק לחזור בו. בפסק הדין צוין שסירוב המורה להצעתו לא מלמד על התפטרותה, משום שחשה עלבון והשפלה מצד הממונים עליה, ולא הייתה מעוניינת או מסוגלת לשוב למקום שבו לא רוצים אותה.
השופטת קבעה כי העירייה, כמעסיקתה, לא פעלה כפי שמצופה ממעביד סביר, והודעת המנהל הייתה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. לדבריה, אם באמת הייתה כוונה להמשיך בהעסקתה, הרי שהיה על העירייה, יחד עם צוות הנהלת בית הספר, לזמנה שוב לשיחה ולשקף לה חזרה ברורה ומפורשת מהודעת הפיטורים.
לצד זאת דחתה השופטת את טענת המורה שפוטרה בשל נסיבותיה האישיות דוגמת שירות המילואים של בעלה. בסופו של דבר נפסקו לטובתה פיצויי עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין בסך כ-165 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד עינב זוסים • ב"כ הנתבעת: עו"ד יניב ניסנהולץ • עו"ד שמואל שלוח עוסק בדיני עבודה • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין