בית המשפט המחוזי בלוד אישר לאחרונה את ביטולו של הסכם גירושים שקבע שדירת המגורים של בני הזוג תועבר במלואה לאישה, מאחר שמדובר בחוזה פיקטיבי. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן ויעל מושקוביץ דחו את ערעור האישה על החלטת בית המשפט למשפחה, שקבע שההסכם נועד להבריח את הנכס מנושי הבעל.
במסגרת הליכי הגירושים חתמו בני הזוג בספטמבר 2007 על הסכם גירושים שקבע בין היתר כי ביתם יחולק ביניהם שווה בשווה. כחודש לאחר מכן אושר ההסכם בבית המשפט. כמה חודשים לאחר מכן הם התגרשו רשמית אלא שדרכיהם לא נפרדו לחלוטין, שכן ביולי 2009 הם חתמו על הסכם גירושים "מתוקן" הקובע שחלקו של הבעל בדירה יועבר לאישה תוך התחייבות מצדה שאם תמכור את הבית - כל אחד מילדיהם יקבל 200 אלף שקל מהתמורה. גם הסכם זה אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.
אלא שבמקביל לחתימת ההסכם השני חתמו בני הזוג לשעבר על הסכם שלישי, שקבע כי הדירה הלכה למעשה תישאר בבעלותם בחלקים שווים. בנוסף התחייבה האישה לחתום על צוואה שבה היא מורישה חצי מהבית לגרוש. עוד נקבע כי ההסכם השלישי גובר על קודמו. בניגוד לשניים האחרים, הסכם זה לא אושר בבית משפט.
עו"ד נטלי זץ-חורשסם יצחקובבשלב מסוים הגיש הגרוש תביעה לביטול ההסכם השני. הוא סיפר שבאותה תקופה נקלע להליכים משפטיים אחרי שקבלן, שנטען כי הועסק על ידו, נפל מגג במהלך עבודתו ומת. לדבריו נפתחה נגדו חקירה פלילית ומתוך החשש שיחויב לשלם בגין האירוע גם במסגרת תביעה נזיקית, חתם בעצת עורך דינו על ההסכם. לטענתו מדובר בחוזה למראית עין שאינו תקף.
מנגד טענה האישה שפסק הדין שאישר את ההסכם הוא סופי ואי אפשר לערער עליו. למרות זאת, בית המשפט למשפחה הכריע שההסכם בטל בהיותו למראית עין, בין השאר משום שעורך הדין שערך את ההסכם השני הודה שמדובר בחוזה פיקטיבי. למען הסר ספק העיד עורך הדין שהאישה "הבינה שאנחנו עושים משהו טריקי והייתה שותפה לזה".
בערעור שהגישה למחוזי טענה האישה שבית המשפט למשפחה טעה כשנתן יד לשימוש שלא כדין שנעשה בו במטרה להונות נושים. השופטים ציינו שיש ממש בטענתה שלפיה לא ניתן להקל ראש בשימוש שעשו הצדדים בבית המשפט למשפחה, כשאישרו בפניו הסכם מתוך ידיעה שאין בכוונתם לפעול על פיו. עם זאת, הם קבעו שאין בכך הצדקה להותיר את ההסכם השני על כנו.
"מדובר במסמך, שכאמור לעיל, אינו בגדר הסכם כלל", כתבו. "שני הצדדים לא התכוונו לפעול על פיו ואף המערערת, הקובלת כנגד התנהלות המשיב שביקש לעשות שימוש בלתי ראוי בבית המשפט, שיתפה עמו פעולה בידיעה ברורה כי אין לצדדים כוונה לפעול על פי ההסכם השני ומשכך, אף היא עצמה, אינה אמורה ליהנות מתוצאת התנהלותם המשותפת ולקבל לידיה את זכויותיו של המשיב בבית מקום בו בשום שלב לא לכך כיוונו הצדדים".
בנסיבות אלה הערעור נדחה והוטלו על האישה הוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד צוריאל חזי
• ב"כ האיש: עו"ד מורן אלבז קונפורטי
• עו"ד נטלי זץ-חורש עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
