1 צפייה בגלריה
משפט כסף אילוס אילוסטרציה
משפט כסף אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית משפט השלום בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על סך 761 אלף שקל נגד בני זוג שבמשך שנים השכירו ללא היתר יחידות דיור בנחלה שלהם ביישוב מירון שבגליל. השופט דניאל קירס נימק את החלטתו בכך שהתביעה הוגשה בשיהוי ושבני הזוג לא ידעו שהמבנים אינם חוקיים.
בני זוג קיבלו את הזכויות בנחלה כ"בן ממשיך" מהוריו של הבעל. רמ"י טענה שהם בנו ללא ידיעתה או הסכמתה מתחם הכולל כ-20 יחידות אירוח, חדר אוכל, מחסנים, מכבסה ועוד, וכי הם מפעילים אותו מבלי לשלם לה דמי שימוש או דמי חכירה. לדבריה, ב-2008-2007 היא אישרה בקשה של אם הבעל לתוספת למבנה מגורים קיים, אך תוכניות אחרות להסדרת מבני קיט הושבו לה ללא חתימת לאחר שהתברר שחלקם חורגים משטח חלקת המגורים לשטח החקלאי, תוך חריגות שונות מנהליה.
רמ"י עתרה לצו המורה לבני הזוג להרוס את המבנים שנבנו ללא רשותה ואוסר עליהם לעשות שימוש מסחרי של השכרה או הפעלה של יחידות אירוח בתשלום. עוד היא עתרה לחייבם בדמי שימוש בסך כולל של 761,273 שקל על השנים 2021-2014.
בני הזוג טענו מנגד שההסכמים עם רמ"י, שמכוחם הם מחזיקים במקרקעין, הוארכו על ידה בידיעה מלאה של הנסיבות הנטענות בתביעה. הם הוסיפו כי הורי הבעל היו ממקימי המדינה והאגודה, נרדפי נאצים שמשפחתם הושמדה, אשר סירבו לקבל פיצויים, ובנסיבות אלה נאלץ הבעל לשנס מותניו ולדאוג להם לזכויות בגיל מבוגר על מנת שיוכלו לקיים את עצמם. לדבריהם, ההורים המנוחים היו ללא אמצעי הכנסה ונאלצו לצורך קיומם לבנות יחידות אירוח.
עו"ד איתן רגבעו"ד איתן רגבעמר מירון
בני הזוג הוסיפו שהם לא חתומים על הסכם המשבצת ורמ"י מעולם לא פנתה אליהם בדרישה להרוס את המבנים. הם הדגישו שהם נמצאים מאז שנת 2017 בהליכי הסדרת הנחלה ואינם פורעי חוק, אך לדבריהם רמ"י "גיבורה על חלשים" ובוחרת לפתור מחלוקות באמצעות גרזן קצבים.
השופט דניאל קירס קבע שהנתבעים השתמשו במקרקעין מושא התביעה לצורך מתן שירותי אירוח והם היו חייבים לקבל את רשות רמ"י לפעילות, מה שלא נעשה. אבל את התביעה לדמי שימוש הוא דחה מפאת שיהוי. הוא ציין שכבר ב-2008 דאגה רמ"י לציין בהסכמתה לאישור בנייה של האם המנוחה כי מדובר בהסכמה לאישור תכנוני בלבד שאינה מקנה זכות ליוזם ונדרשת חתימה על הסכם מתאים. בהמשך רמ"י שלחה מכתבי התראה ב-2016 בנושא זכותה לדרוש דמי שימוש, ורק כעבור חמש שנים נוספות היא הגישה את התביעה.
בפסק הדין הודגש שרמ"י לא הראתה שהמכתבים הגיעו לידיעת בני הזוג לפני שהוגשה התביעה ובנסיבות אלה אין מקום לחייב אותם בדמי שימוש בגין התקופה שלפני הגשת התביעה נגדם. שיקול נוסף לדחיית התביעה לדמי שימוש היה שהבעל העיד כי סגר את עסק האירוח עם קבלתה.
עוד נקבע כי לא בני הזוג בנו את המבנים אלא ההורים של הבעל, ולכן אין מקום להוציא נגדם צו הריסה ופינוי (אולם אין בכך לאסור על התובעת לבצע את ההריסה והפינוי בעצמה ועל חשבונה). בתוך כך השופט הוציא צו מניעה האוסר על בני הזוג להפעיל את יחידות האירוע.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המדינה: עו"ד רן עמיאל, עו"ד רעות סיטון רחמים • ב"כ הנתבעים: עו"ד שלמה יער-בר • עו"ד איתן רגב עוסק בדיני מקרקעין • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין