האם סוף סוף אחרי כמעט שנתיים, בנק ישראל יוריד מחר (שני) את הריבית במשק? כך לפחות סבורים כמעט כל כלכלני הבנקים ובתי ההשקעות. לסברה הזאת יש הרבה סיבות: האינפלציה כבר עמוד ביעד שקבעה הממשלה (1%-3%), ועומדת על 2.5%, והצפי הוא למדדים שליליים בחודשיים שנותרו עד תום שנת 2025.
בנוסף, הממשלה מכינה תקציב מדינה לשנה הבאה, למרות שבאיחור, ויש סיכוי שהוא יעבור בכנסת במרץ. ארה"ב הורידה את הריבית החודש, וההערכות הן שהיא תופחת שוב בחודש הבא, ופערי הריבית מול ישראל עלולים לזנק. כמו כן, המשק זקוק לעידוד אחרי המלחמה, והורדת ריבית בהחלט תתרום לגידול בצמיחה בקרוב.
מצד שני, יש חשש שלא יעבור חוק הגיוס, התקציב לא יאושר עד מרץ, מה שיוביל לפיזורה ולכינון ממשלת מעבר עד לסתיו הבא, שהם שיקולים לגיטימיים להותיר את הריבית כפי שהיא כרגע, על 4.5%.
כבר היום צפויה הבורסה להגיב על ההערכות להורדת הריבית, וגם כמובן לתנודות הבורסה בארה"ב בסוף השבוע. מחר, עם פתיחת המסחר במט"ח, צפוי השקל להיחלש כנראה עוד מול הדולר והאירו, כפי שקרה בשבוע שעבר, גם כן בעקבות הצפי להורדת ריבית.
לא רואים את הציבור
הריבית היא גם הסיפור הגדול ברווחי העתק של הבנקים בישראל, מה שהפך לאחד הסיפורים היותר מדוברים בשוק הפיננסי. בכל פעם שנדמה ששיא הרווחים כבר הושג - מגיע רבעון חדש ועמו שיאים חדשים.
הפעם הסתיים הרבעון השלישי של שנת 2025 עם רווחי שיא מדהימים: חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו יחדיו 8.7 מיליארד שקלים בשלושה חודשים בלבד, קצב רווח שנתי של כ-35 מיליארד שקלים, לעומת רווח של 30 מיליארד שקלים "בלבד" בכל שנת 2024.
ספק רב אם נחזה בקרוב בצמצום רווחי הבנקים. הדבר הנכון לעשות הוא להכריח אותם לשמור על פער סביר בין הריבית לבין הריבית העלובה שהם מוכנים לשלם עבור פיקדונות. ואם מנהלי הבנקים לא ישכילו להבין שגם בכנסת הסבלנות לתרגיליהם אוזלת, הם עלולים לחזות בהתערבות גסה של חברי הכנסת בעסקיהם באמצעות חקיקה נגדם
על פניו מה רע? למה בעצם שהבנקים בישראל לא ירוויחו כסף גדול, הרי כאשר חברה מרוויחה כסף טוב ורווחיה אף מזנקים - הכל מחמיאים לביצועיה. אז זהו, פה בדיוק טמון המוקש: את רווחי הענק הללו עושים הבנקים על חשבון לקוחותיהם. בעוד שהבנקים מרוויחים הרבה יותר, הישראלים שנוטלים הלוואות משלמים עליהן יותר ריבית ומקבלים בכל חודש פחות ריבית על פיקדונותיהם וחסכונותיהם.
מזה כמעט שנתיים לא הופחתה הריבית הבסיסית של בנק ישראל, שעומדת, כאמור, על 4.5%, עם ריבית פריים של 6.0%. אולם, אי הפחתת הריבית הגבוהה לא הפריעה לבנקים להפחית ממש כמעט מדי חודש את הריבית שהם משלמים לבעלי החשבונות אצלם. הריבית על יתרות העו"ש, אם היא קיימת בכלל בחלק מהבנקים, אפסית ממש, לעתים 0.1% או עד 1.5% בתנאים מסוימים והגבלות שונות ומשונות. בה בשעה שאת הריבית על הפיקדונות הפחיתו בבנקים בשיעור ניכר, למרות, שכאמור, ריבית בנק ישראל כלל לא ירדה מאז 1 בינואר 2024, דהיינו מזה שנתיים פחות חודש.
את היחס המכעיס הזה של הבנקים ללקוחות, שהוא הגורם העיקרי לרווחי הענק שלהם, לא אהבו בלשון המעטה בכנסת, וגם לא במשרד האוצר. אפילו בבנק ישראל, שמאז ומתמיד דואג ליציבות הבנקים ולא מרבה להתערב בעסקיהם, כעסו והורו לבנקים להמציא תוכניות והטבות ללקוחותיהם, בעיקר בעת מלחמה, בדגש על אנשי המילואים ועסקים קטנים ובינוניים.
אולם, ראו זה פלא: הבנקים אמנם נענו לדרישות הנגיד, פרופ' אמיר ירון ואגף הפיקוח על הבנקים, והמציאו כמה וכמה תוכניות נאות למען האזרחים שנפגעו יותר מכל מהמלחמה - אך בחישוב הכללי היו אלה רק הטבות בטלות בשישים. רווחי הבנקים רק הלכו וצברו תאוצה בקצב עליה של 10%-20% לעומת השנה שעברה.
וכך, במשרד האוצר נגמרה הסבלנות, כאשר בדיוק מחפשים בו גם הכנסות לקופת המדינה הגירעונית. בסוף השבוע, ותחת מחאה תקיפה של איגוד הבנקים, הודיעו קברניטי משרד האוצר כי יוטל במסגרת תקציב 2026 מס חדש על חמשת הבנקים הגדולים. הנוסחה, שעדיין מצריכה אישורים, שכן היא בשלב הזה הגיעה רק כחלק ממסקנות ועדה בין-משרדית שהוקמה עבור הנושא, תהיה מעט מסובכת ואולי תביא לגביית מס נמוך יותר מאשר המיליארדים שניגבו מהבנקים כמס בתקציבי השנים 2024 ו-2025. בשנה הקרובה ובשנים הבאות אחריה ייגבו לפחות 750 מיליון שקל בשנה מחמשת הבנקים הגדולים יחד. מס של כ-9% יוטל על 50% מסכום הגידול ברווחי כל בנק מחמשת הבנקים הגדולים, לעומת ממוצע רווחיהם בין השנים 2022-2018, שחלקן היו טרום העלאות הריבית הדרמטיות במשק.
הרעיון איננו רע ויש בו אפילו בשורה של הגברת התחרות בענף הבנקאות, שכן על הבנקים הקטנים לא יוטל המס החדש. יחד עם זאת, ספק רב אם נחזה בשנים הקרובות בצמצום רווחי הענק של הבנקים שבאים על חשבוננו. הדבר הנכון לעשות הוא להכריח את הבנקים, בעיקר בעידן של ריבית גבוהה - גם אם זאת תופחת כבר מחר ברבע אחוז - לשמור על פער סביר הרבה יותר בין ריבית שהם גובים לרוב מנוטלי ההלוואות, לבין הריבית העלובה שהם מוכנים לשלם למפקידי השקלים בפיקדונות. ואם מנהלי הבנקים לא ישכילו להבין שגם בכנסת הסבלנות לתרגיליהם אוזלת, הם עוד עלולים לחזות בהתערבות גסה של חברי הכנסת בעסקיהם באמצעות חקיקה שתצמצם את הפערים בין הריבית שהם משלמים לזאת שהם גובים.
