1 צפייה בגלריה
ייפוי כוח מתמשך
ייפוי כוח מתמשך
אילוסטרציה
(Shutterstock)
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אחיו בטענה שהוא חייב לו 792,420 שקלים – כמחצית מהסכום עבור כספים פרטיים שהפקיד בחשבונם המשותף, וכמחצית עבור הלוואה שלא נפרעה. השופט יהורם שקד קבע כי בפועל מדובר בכספים של אביהם המנוח, שהוענקו להם בירושה שווה בשווה, ולתובע אין בעלות עליהם.
בתביעה שהוגשה במרץ 2021 באמצעות עו"ד רועי מיודק טען האח-התובע שלפני עשור הוא פתח את החשבון ורק בשלב מאוחר צירף אליו את אחיו כשותף. לטענתו, הוא העביר לחשבון זה 924,841 שקל מחשבונותיו הפרטיים, כשחלק מהסכום הוא למעשה מתנה מאביו שלדבריו ביקש לנשל את הנתבע מהירושה.
הוא עתר להשבת 462,420 שקל מתוך הסכום שקיבל אחיו עם סגירת החשבון המשותף וחלוקת היתרה ביניהם. בנוסף טען התובע כי על אחיו להחזיר לו את ההלוואה שקיבל ממנו ב-2012, על סך 330 אלף שקל, שאותה מעולם לא פרע.
מנגד טען אחיו באמצעות עו"ד יעל ורד כי החשבון מלכתחילה נפתח כמשותף והכספים שהופקדו אליו שייכים להוריהם. גם ביחס לכספי ההלוואה לכאורה טען הנתבע שמדובר בכספים של ההורים שהועברו אמנם מחשבון משותף של האבא והתובע, אך בפועל הם היו של האבא.
השופט שקד ציין כי בהתאם לפסיקה יש חשיבות לשאלה אם החשבון נפתח מלכתחילה כמשותף, שאז קמה חזקה לפיה יתרת הכספים שייכת שווה בשווה לשותפים בחשבון, אלא אם יוכח אחרת. הוא ציין כי גרסת התובע ניצבת בודדה מול עדות אחיו ומול רישומי הבנק שבו נוהל החשבון, שלפיהם החשבון נפתח כמשותף במקור. לפיכך, השופט העדיף את גרסת הנתבע וקבע שהנטל להוכיח שהכספים בחשבון שייכים לתובע מוטל עליו.
ואולם, התובע כשל בהרמת הנטל. הוא העיד שצירף את אחיו לחשבון כי "לא היה לו נעים" שקיבל מתנה גדולה מההורים ולא חלק אותה עמו. אלא שהשופט קבע שעדות זו עומדת בסתירה כפולה לראיות, שכן החשבון כאמור נפתח מלכתחילה כמשותף, וממילא אי אפשר היה להפקיד אליו כספים כלשהם לפני צירופו של הנתבע.
התובע לא ויתר וניסה שוב. הוא טען שהעביר כספים פרטיים לחשבון המשותף מטעמי נוחות ויעילות כדי לאחד את חשבונותיו, אך גם גרסה זו קרסה לאחר שהעיד כי את משכורתו הוא מעביר לחשבון אחר. "ניכר כי כל המוסיף גורע", כתב השופט. לבסוף התובע נשבר על דוכן העדים והודה שהכספים בחשבון הם של אביו ולא שלו.
השופט ציין כי הוא דוחה מכל וכל את עדות התובע ומאמין לאחיו. הוא קבע שגם עניין ההלוואה לא הוכח, כשלדבריו התובע שתק משך שנים ודרש את החזר ההלוואה רק כשפרץ ביניהם סכסוך. השופט הגיע למסקנה שגם כספים אלה הם למעשה כספי האב, אותם הנחיל לבניו. עוד התבסס השופט על צוואה שערך האב כראיה שתומכת בעמדת הנתבע. "מתוך צוואת האב המנוח אנו לומדים על רצון ברור כי שני ילדיו יחלקו את רכושו בחלקים שווים", סיכם.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד רועי מיודק • ב"כ הנתבע: עו"ד יעל ורד • ynet הוא שותף באתר פסקדין