מערכת בחירות היא עניין יקר. עצם ניהול הבחירות עולה כסף רב. כך, העלות מגיעה למאות מיליוני שקלים רק על פעילות הוועדה המרכזית, הצבת הקלפיות, העסקת אלפי חברי ועדות קלפי ומפקחים למניעת מעשי שחיתות, הדפסת הפתקים, פעולות אבטחה ועוד הוצאות נלוות רבות מאוד.
נקדים ונאמר: במדינה דמוקרטית אין ברירה. את ההוצאות הללו חייבים לאשר ולבצע, אחרת דמוקרטיה לא תהיה כאן. אולם, הוצאה נלווית אחת, המצאה ישראלית שאפשר לרשום עליה פטנט, ואין דוגמתה בשום מדינה בעולם, עולה הרבה יותר מהבחירות עצמן - "יום שבתון" מעבודה, שהצמידו במדינת ישראל, ובה בלבד, לימי הבחירות.
1 צפייה בגלריה
יהונתן קלדרון, מזכיר הקלפי, חיילים מצביעים לרשויות המקומיות בבית החולים שיבא
יהונתן קלדרון, מזכיר הקלפי, חיילים מצביעים לרשויות המקומיות בבית החולים שיבא
הבחירות לרשויות המקומיות
(צילום: דנה קופל)
מי שהיה זקוק עדיין להוכחה שהצמדת יום שבתון בכל המשק ליום בחירות הוא עניין הזוי ומיותר לחלוטין, שאין לו אח ורע במדינות אחרות - קיבל את ההוכחה לכך אתמול. מחצית מאזרחי ישראל, בעלי זכות בחירה, צפצפו על הבחירות. הם העדיפו לשוטט בקניונים, ללכת לים או לשחק טניס, לשבת עם חברים במסעדות ובבתי קפה ולבקר את הנכדים.
דומה שלמחצית מהאוכלוסייה לא היה חשוב מספיק אתמול מי ומתי ינקו את האשפה מפתח ביתם, כמה מורים יחסרו אולי בבית הספר שבו לומדים ילדיהם ולמה בדיוק משמשם מיסי הארנונה הגבוהים שהם משלמים מדי חודש לעירייה או למועצה המקומית ביישובם.
מחיר יום שבתון כללי במשק מגיע לכ-3 מיליארד שקלים ואובדן הצמיחה מסתכם בעוד כמיליארד שקלים. את הכסף הזה, בעיקר בעת מלחמה, ניתן היה לחסוך בקלות. מי שלא רוצה להצביע - שלא יצביע. ממילא מי שהצביעו, ולאו דווקא כיוון שנהנו מיום שבתון, היו רק אלה שחשו חובה אזרחית לעשות זאת.
במדינה דמוקרטית, בהבדל מצפון קוריאה, למשל, אין חובה ללכת להצביע בעד השלטון. כאן כל אחד יכול להצביע למי שרק יחפוץ - או שלא להצביע בכלל. אולם, במדינה דמוקרטית גם לא צריך "לשלם" לאזרחים ביום חופש כדי שהאזרחים יואילו בטובם לסור אל הקלפי, שלעיתים "מרוחקת" 10 דקות הליכה בלבד מביתם.
נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, ונשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, ניסו כבר פעמים רבות לפנות אל הפוליטיקאים - מראש הממשלה, דרך שרי האוצר והכלכלה ועד לשר הפנים, ולדרוש להפסיק את הנוהג הנפסד של הנהגת יום שבתון ביום הבחירות, אולם לשווא.
גם מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, רם בלינקוב, אמר לנו כי מדובר באיוולת של ממש, שאותה יש לבטל מן העולם בהקדם, כיוון שבחירות לא מחייבות שום יום שבתון, שאינו אלא יום מבוזבז בכלכלתה של מדינה מתוקנת.
אולם, אליה וקוץ בה. הפוליטיקאים רוצים שאחוז ההצבעה יהיה גבוה, בעיקר של תומכיהם כמובן, ויום השבתון "נחגג" לכן בישראל בחמש השנים האחרונות לא פחות משבע פעמים: פעמיים בבחירות לרשויות המקומיות וחמש פעמים בבחירות החוזרות ונשנות לכנסת.
עלות ימי השבתון האלה הגיעה במצטבר תוך חמש שנים בלבד ליותר מ-20 מיליארד שקל, בתוספת הנזק הרב לצמיחה במשק. הסכום הזה יכול היה לשמש להוספת תרופות יקרות מצילות חיים לסל הבריאות, להעלאת קצבת הזקנה שנשחקת עוד ועוד, להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות, לסבסוד של מוצרי מזון, כמו מוצרי החלב למשל, להמשך הפחתת המס על הדלק שרק היום נודע שהתייקר שוב, ועוד ועוד.
ובוודאי שבעת מלחמה מיליארדי השקלים המבוזבזים יכולים היו לסייע לחיילי המילואים ולעשרות אלפי המפונים מחזית הדרום וגבול הצפון.
הפתרון לבחירות הבאות, שכנראה יתקיימו כבר בקרוב, חייב להיות אחד משניים: ביטול מוחלט של יום השבתון, או אם יונהג בכל זאת יום שבתון במשק - יוחתם כרטיס הבוחר בקלפי לכל מי ש"התאמץ" והגיע להצביע. מי שלא הצביע - לא יזכה ביום החופש. או שייאלץ לעבוד ביום הזה או שיום החופש ינוכה משכרו. ככה פשוט, ככה צודק.