אחרי ההכרעה הדרמטית שאודותיה פרסמנו אתמול בדבר קרקעות הדיפו של המטרו בראשון לציון, החלטה מהותית נוספת בנושא התקבלה, הפעם בבג"ץ. בית המשפט העליון דחה פה אחד חמש עתירות שהוגשו נגד התוכנית להקמת המקטע הצפוני של קו המטרו M1. העתירות התמקדו בשתי מחלוקות מרכזיות: תוואי הקו בתחום הוד השרון ומיקומו של מתחם הדיפו - מתחם התחזוקה והתפעול של הרכבות - באזור כפר סבא ודרום השרון.
בכך הותיר בג"ץ על כנה את תוכנית תת"ל 101/ג, הכוללת מקטע באורך 26.5 קילומטרים, 20 תחנות תת-קרקעיות וכאמור מתחם דיפו. התוואי עובר בתחומי רעננה, הרצליה, רמת השרון, הוד השרון, כפר סבא והמועצה האזורית דרום השרון, ונועד לשרת, בין היתר, את בית החולים מאיר בכפר סבא, אוניברסיטת רייכמן בהרצליה וכן אזורי תעסוקה ומתחמי מגורים.
הדמיה של המטרו
(הדמיה: באדיבות נת"ע)
את העתירות הגישו העיריות הוד השרון וכפר סבא, המועצה האזורית דרום השרון, היישובים גן חיים ושדה ורבורג, בעלי קרקעות ותושבים משכונת כפר סבא הירוקה. עיריית הוד השרון ובעלי זכויות באזור התעסוקה נווה נאמן ביקשו להסיט את תוואי המטרו לדרום העיר ולהקים תחנה בסמוך לאזור התעסוקה. לחלופין, הם ביקשו לבחון את השינוי במסגרת תוכנית משלימה המקודמת להארכת הקו צפונה ולחיבורו למסילה המזרחית.
העותרים האחרים ביקשו להעביר את מתחם הדיפו לחלופה המכונה "אייל-טירה", ליד מחלף אייל. לטענתם, ההחלטה להותיר את המתחם במיקומו שנקבע בתוכנית אינה סבירה ולא התבססה על בחינה מספקת של החלופות. עיריית כפר סבא העלתה גם טענות נגד הקמת אתר התארגנות של עבודות המטרו בשטח גן הזיכרון בעיר, ונגד היעדר הוראות מיוחדות לשימור מבנים לאורך התוואי.
"בית המשפט אינו משמש מתכנן על"
השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין בהסכמת השופטים יעל וילנר וחאלד כבוב, קבע כי בית המשפט אינו משמש "מתכנן על" ואינו אמור להחליף את שיקול דעתם המקצועי של מוסדות התכנון. לדבריו, התערבות שיפוטית בהחלטות תכנוניות מוצדקת רק במקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, שיקולים פסולים או חוסר סבירות קיצוני, ופגמים כאלה לא נמצאו במקרה הנוכחי.
בפסק הדין נקבע כי לאישור התוכנית בידי מוסדות התכנון והממשלה קדם הליך תכנוני ארוך ומקיף. במסגרתו נבחנו החלופות שהציעו העותרים, נערך תסקיר השפעה על הסביבה, מונתה חוקרת ששמעה את ההתנגדויות והתקיימו דיונים והשלמות. לדברי השופט מינץ, "אין אבן שלא נהפכה ואין טיעון משפטי או תכנוני שלא נשקל", וכל השיקולים הכלכליים, הסביבתיים והתכנוניים שהעלו העותרים קיבלו מענה. לכן, קבע בית המשפט, לא נמצא פגם המצדיק התערבות בתוכנית שאושרה.
ביחס לדרישת הוד השרון להעביר את הקו דרך אזור התעסוקה נווה נאמן, קבע בג"ץ כי מטרת המטרו היא לספק שירות מטרופוליני רחב, וכי לא ניתן להעביר את התוואי ליד כל אזור פיתוח בנפרד. החלופות שהציעו העותרות נבחנו בידי החוקרת, ועדת המשנה והוועדה לתשתיות לאומיות, אך נמצאו בלתי מתאימות.
אחת הטענות המרכזיות בעתירות עסקה בהחלטת מוסדות התכנון שלא לאמץ את המלצת החוקרת לבחון את חלופת אייל-טירה למתחם הדיפו. בג"ץ הבהיר כי המלצת החוקרת אינה מחייבת את מוסד התכנון, שסמכות ההכרעה נותרת בידיו.
עוד צוין כי החוקרת עצמה לא פסלה את מיקום הדיפו שאושר, אלא הגדירה אותו חלופה ראויה, טובה וסבירה, שלה יתרונות מבחינת התאמתה למערכת המטרו, פריסת המתקנים, המרחק מבתי מגורים והשירות לאזור העירוני.
אמנם לחלופת אייל-טירה נמצאו יתרונות מסוימים בהיבטים של חלוקת משאבים והסכמת רשויות, אולם היא כרוכה בקשיים הנדסיים וגיאומטריים, בהתנגשות עם תשתיות, בעלויות נוספות ניכרות ובעיכוב משמעותי בתכנון. בנוסף, עיריית טירה הודיעה כי היא מתנגדת להעברת הדיפו לתחומה.
"ליהנות מתועלות המטרו - ולהעביר לאחרים את המחיר"
גם הטענות הנוגעות לגן הזיכרון בכפר סבא נדחו. בית המשפט ציין כי רגישות הנושא נבחנה וכי שטחו של אתר ההתארגנות כבר צומצם. באשר למבנים לשימור, נקבע כי הם אינם מיועדים להריסה, כי חלה חובה לבדוק את יציבותם ולחזקם במקרה הצורך, וכי אם יתעורר בעתיד צורך בהריסת מבנה, יידרש לכך הליך תכנוני נפרד.
בג"ץ קבע כי התנגדות תושבים או בעלי עניין למיקום מתקן תשתית בקרבתם אינה מספיקה כדי לבטל החלטה תכנונית. השופט מינץ כתב כי חלק מהעותרים מבקשים ליהנות מתועלות המטרו, אך להעביר לאחרים את המחיר הכרוך בהקמתו. לדבריו, פרויקט בהיקף כזה אינו יכול להיבחן רק מנקודת מבטו של כל בעל עניין, אלא מחייב ראייה כוללת.
בסיום פסק הדין הדגיש בית המשפט את המחיר שעלול להיות לשינוי נוסף בתוכנית: "כל שינוי נוסף בתוכנית עלול לגרור לדחייה בת שנים רבות במימושה". עוד נכתב כי מערכת המטרו נועדה להביא את התחבורה בישראל לרמה הקיימת במדינות אחרות זה יותר ממאה שנה, וכי "הגיעה אפוא השעה שהפרויקט יצא לפועל".
כל אחת מחמש קבוצות העותרים חויבה לשלם 10,000 שקל למדינה ו-10,000 שקל נוספים לנת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), שמקימה את פרויקט התשתית הגדול בישראל – 100 אלף שקל בסך הכול. נוסף על כך, העותרים בשלוש העתירות שעסקו במתחם הדיפו חויבו לשלם לעיריית טירה 10,000 שקל בכל עתירה. בסך הכול נפסקו הוצאות משפט בהיקף של 130 אלף שקל.
מעיריית כפר סבא נמסר: "אנו מכבדים את החלטת בג״ץ, אך מתנגדים לה בתוקף. זו החלטה בלתי סבירה שמקבעת כבר היום תכנון שיקבע את פני התחבורה באזור בעוד 30 שנה ואילך, במקום לבחון את צורכי העתיד ואת התפתחות מזרח המדינה, כולל חיבור ערי המגזר הערבי למטרו.
"החלטות בסדר גודל כזה חייבות להתקבל בראייה ארוכת טווח, במקום להנציח מציאות שנקבעה משיקולים של העבר. נמשיך לפעול בכל הכוח מול הממשלה הבאה כדי לשנות את ההחלטה ולהבטיח צדק תחבורתי לדורות קדימה".
