(צילום: shutterstock)

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה את תביעתה של עורכת דין שנפגעה בתאונת דרכים בשנת 2010: השופטת בלהה יהלום הורתה לחברת הפניקס לשלם לה 201,680 שקל עבור הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה.
מדובר בתאונת שרשרת, כאשר מכוניתה של הנפגעת נפגעה על ידי כלי רכב אחר. בעקבות זאת היא הגישה את תביעתה נגד הנהג וחברת הפניקס – המבטחת שלו. לא הייתה מחלוקת לגבי עצם חבותה של הפניקס, והמחלוקת עסקה בנכויות שנקבעו לתובעת, שמהן בין השאר נגזר סכום הפיצוי.
התובעת טענה שנפגעה בתאונה בראש, בצוואר ובגב התחתון. מאז התאונה, ציינה, היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, כאבי צוואר, ירידה בשמיעה וטנטון טורדני המצריך שימוש במכשיר שמיעה. לטענתה, מכלול נזקיה מקשה על עבודתה, שכן היא מתקשה בישיבות ממושכות, מתקשה לנהל שיחות, להתנייד ולשבת לאורך זמן מול מחשב.
התאונה אירעה באפריל 2010. על פי התיעוד הרפואי, התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי שלושה ימים לאחר התאונה, שם התלוננה על כאבים בראש ובצוואר. כחודש לאחר מכן היא שוב התלוננה על כאבי צוואר והופנתה לפיזיותרפיה.
בדיקת שמיעה היא ביצעה בפעם הראשונה רק ביולי 2011, ובה נמצא ליקוי שמיעה קל. עוד נרשם כי "עד היום נבדקת התלוננה על טנטון דו צדדי אולם מהבוקר שומעת רעש כמו 'פופקורן' בימין". אולם בחודשים הבאים היא שוב התלוננה על טנטון בשתי האוזניים, ובוצעו בדיקות נוספות. במסמך מ-2014 נרשם כי התגבר הליקוי באוזניים והומלץ על מכשיר שמיעה.
מומחה מטעם בית המשפט קבע שלתובעת נותרה נכות משוקללת בשיעור של 19% בשל סחרחורות וטינטון. בחוות דעתו הראשונה סבר המומחה שאין לקשור בין התאונה לבין מצבה הרפואי של התובעת, מאחר שליקוי השמיעה אופייני לפגם גנטי. אולם לאחר שהועבר אליו תיעוד רפואי נוסף, .הוא שינה את דעתו ומצא כי "קיימת עדות של תלונות חוזרות על טינטון, הנתמכות על ידי בדיקות השמיעה ובהעדר עדות לתלונה על טינטון טרם התאונה הרי יש מקום להכיר בטינטון כתופעה שנגרמה מהתאונה".
הפניקס מצדה כפרה בטענות אלה וחקרה את המומחה ארוכות. טענתה הייתה שלנוכח תיעוד רפואי מועט כל כך, וכן מכיוון שמדובר בתאונה "במנגנון קל יחסית", לא סביר שהתאונה היא שגרמה לנכויות אלו.
אבל השופטת יהלום לא מצאה שגגה כלשהי בדברי המומחה או הצדקה לסטות מחוות דעתו השנייה: "טענות הנתבעת בדבר סמיכות זמנים שצריכה להתקיים בין התלונות לבין התאונה לא נתמכו בספרות רפואית כלשהי, בהעדר כל תשתית מקצועית אחרת, אין בסיס לסטייה מקביעות המומחה".
היא הזכירה שקביעת הטנטון מבוססת על בדיקות שמיעה שנערכו לתובעת, והמומחה הבהיר שהליקוי הגנטי שנמצא בחוות הדעת הראשונה לא יכול לגרום לטנטון או לסחרחורת: "המומחה שב והסביר, בסבלנות, כי מדובר בתלונה שיכולה להופיע לראשונה גם שנתיים לאחר התאונה. בענייננו, התיעוד הראשון הוא מ-15 חודשים לאחר התאונה, ומשכך עומד בסד הזמנים המבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הטינטון".
נזקיה של התובעת כללו כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הפסדי פנסיה וכן הפסדי שכר לעבר ולעתיד. לסכום הכולל (201,680 שקל) יתווספו הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% (כ-26 אלף שקל).
  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובע: עו"ד רות שטרנברג
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד זהבה פלושניק
  • הכותבת לא ייצגה בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין