צפו: נשיא התאחדות התעשיינים באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי)

תלונות הן כעת מוצר שתמצאו בשפע. לטעמי, המפלס שלהן בחברה הישראלית לא הגיוני ומזיק לבריאות: כעס ומריבה מחלישים מאוד את מנגנון החיסון הטבעי. שאלו כל רופא.
רשויות השלטון בארץ עושות כמיטב יכולתן להקל, לסייע, לתקן ולהבין. עושות כמיטב יכולתן תחת אילוצים של חוסר הכנה מתמשך ולנוכח פני אויב לא מוכר שתוקף בזדון ובחמת זעם. לכן אני מעז להציע לקוראים: אנא, חדלו לקטר. חדלו לחפש אשמים. לא שאין אשמים - מחדלים רבים, מתמשכים וכואבים נחשפו באירועי החודש שעבר אצל קברניטי המדינה, אם התואר קברניטים בכלל מתאים להם - אבל חיפוש המחדלים כעת לא יועיל ולא ישנה מאומה.
שוק הכרמל בת"א, השבוע. מחדלים רבים, מתמשכים וכואבים שוק הכרמל בת"א, השבוע. מחדלים רבים, מתמשכים וכואבים
שוק הכרמל בת"א, השבוע. מחדלים רבים, מתמשכים וכואבים
(צילום: EPA)
זכרו לשמר את הכעס כשתבריאו, כשנבריא, כשנצא מהחורים אל אור השמש. כשקירוב חברתי יחליף את הריחוק החברתי. עד אז ראוי להתרגל למחשבה חדשה. הרשויות זה אנחנו. הכלכלה זה אנחנו. המדינה זה אנחנו. הבעיה: זיכרוננו קצר, אפילו קצרצר. שעות, ימים אחרי חלוף המגפה נשכח כמה כעסנו, כמה רטנו, כמה גידפנו, כמה ביקרנו את קוצר הראות ואוזלת היד של המתקראים מנהיגינו. או אז יתחפר כל ישראלי בשיקום האישי שלו, כל משפחה תקדיש את זמנה לרענון קשריה ועוצמותיה - והדחף לבנות פה חברה ומדינה אחרת יגווע ויישכח.
כפי שקרה בעבר. פעמים לא מעטות בעבר. אך לא תמיד; היו מקרים יוצאי דופן שבהם דרש הציבור ותבע מהמושלים בשמו ובעבורו דין וחשבון אישי והביא בזעמו הקדוש לשינוי עמוק. אחרי מלחמת יום הכיפורים, אחרי סברה ושתילה, אחרי ההיפר-אינפלציה, אחרי האינתיפאדה השנייה.
אריק איינשטיין אמנם שר "אוהב להיות בבית", אבל שר גם "אני ואתה נשנה את העולם". אחרי המגפה הזאת קומו, צאו ושנו.

מתווה ברקת

לפני עשרה ימים החל ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים בעבר ומועמד ראש הממשלה נתניהו לשר האוצר בעתיד, לגבש תוכנית חירום לסיוע למגזר העסקי. כשעסקים פועלים, הסביר ברקת, הם מעסיקים עובדים ומייצרים תפוקה; כשעסקים פושטים רגל אין תפוקה, אין ערך כלכלי מוסף ויש רק יותר דמי אבטלה.
את העיקרון של הצלת העסקים כאמצעי להצלת המשק מבסס ברקת על מנגנון המע"מ. כל עסק בארץ מדווח לרשויות מס ערך מוסף על היקף המחזור הכספי שלו כדי לחשב את חבות המע"מ שלו. על פי המתווה של ברקת, עסק שידווח ב-1 באפריל על ירידה של 50% ויותר במחזור - כלומר במכירות - יהיה זכאי לסיוע מהמדינה.
ההערכה שלי, הוא אומר, שעסק שסך כל מכירותיו ירד במחצית חזוי להידרדר להפסד תפעולי של כ-25% מהמכירות. אם, למשל, מכרת בחודש טוב מוצרים ושירותים ב-50 אלף שקל ובגלל הקורונה מכרת במרץ רק ב-25 אלף שקל, סביר שהפסדת באותו חודש כ-12.5 אלף שקל.
ומה תעשה בשבילך המדינה? תקבל את הדיווח ותעניק לך סיוע של 12.5 אלף שקל לחודש, חציו במתנה וחציו בערבויות לאשראי. "המדינה", לדעת ברקת, "תכסה את ההפסד השוטף של העסק ותאפשר לו להחזיק את הראש מעל המים. תמנע פשיטת רגל. העיקר הוא לסייע לעסקים המסוגלים לשחות עם גלגל הצלה ולהתרומם מחדש כשיחלוף המשבר".
להערכתו, יש לא מעט עסקים וחברות שהכנסותיהם ירדו בפחות ממחצית והם ממשיכים לפעול במסגרות הסיוע הקיימות כעת. בכמה כסף מדובר? על פי מתווה ברקת, המענק הממשלתי יגיע ל-3 מיליארד שקל לחודש והערבויות לאשראי לעוד 3 מיליארד שקל לחודש. סכום סביר, אמר ברקת כשהציג את תוכניתו לנתניהו ולראש המועצה לכלכלה פרופ' אבי שמחון. הביטוח הלאומי הרי חזוי לשלם בכל חודש כ-5.5 מיליארד שקל דמי אבטלה לעובדים שהוצאו בעל כורחם לחל"ת. הכסף הזה לא מועיל לעסקים השוקעים ואין בו שמץ של תמריץ להחזרת עובדים לתעסוקה ויזמים להשקעה. ברקת סבור שבתוכנית שלו יש את כל הרכיבים הללו.
מול תוכנית ברקת גובש באוצר מתווה עזרה הנשען על ביטול ארנונה עסקית. העלות הרבה יותר קטנה, כמיליארד שקל לחודש, אך היישום שלה מסובך והסכום עצמו כבר מוגדר על ידי נציגי המגזר העסקי כלעג לרש.
שתי התוכניות הונחו על שולחנו של נתניהו, וברקת סבור שעד שהעיתון הזה יגיע לידי קוראיו יקבל ראש הממשלה את "ההחלטה הנכונה". אשרי המאמין.

מצוקת התעשייה

"לפני משבר הקורונה", אומר שמואל דונרשטיין, הבעלים והמנכ"ל של רב-בריח, יצרנית מנעולים, חלקי מנעולים, אמצעי נעילה ודלתות ואחד ממפעלי התעשייה המסורתית המתחרה בהצלחה בשוקי תבל, "העסקתי בשישה מפעלי הייצור כ-1,200 עובדים. מחזור המכירות השנתי הגיע ליותר מ־500 מיליון שקל. עכשיו המחזור צנח ואני מעסיק רק כ-1,000 עובדים". ואף על פי כן הוא לא מתלונן. הביקוש לתוצרת מפעליו התכווץ אבל לא התייבש: אתרי בנייה, הוא מסביר, סווגו כמקומות עבודה חיוניים והם פתוחים.
שמואל דונרשטייןשמואל דונרשטיין
שמואל דונרשטיין, הבעלים והמנכ"ל של רב-בריח
(צילום: יח"צ)
והיצוא? קרס. דונרשטיין: "ייצאנו את מוצרי רב-בריח ל-60 מדינות, עכשיו ההזמנות נעלמו. ממיליוני דולרים ירדנו לאלפי דולרים. אני מתרשם שהפאניקה מחוץ לישראל רותחת הרבה יותר מאשר אצלנו". איך, שאלתי, איך מעסיקים 1,000 עובדי תעשייה בתנאי מגפה וסגר? דונרשטיין: "משגיחים שהעובדים ישמרו על מרחק של שני מטרים איש מרעהו. סוגרים את חדרי האוכל המשותפים. מחלקים את קווי הייצור למקטעים, מספקים אמצעי ניקיון אישי בשפע. ועובדים המון מהבית".
עובדים מהבית, בתעשייה? תהיתי. מתברר שכן; מפעלי רב-בריח עברו מהפך טכנולוגי. דונרשטיין: "השקעתי בתעשייה חכמה, ברובוטיקה בתהליכי הייצור, בפיקוד מרחוק ובאינטליגנציה מלאכותית. בזכות הקדמה הטכנולוגית מפעלי רב־בריח באשקלון המשיכו לעבוד תחת הפגזות וממשיכים עכשיו".
בשם התעשיינים ועובדי התעשייה דונרשטיין שואל בקול רם: היכן התוכנית הכלכלית הכוללת להתמודדות עם משבר הקורונה? מניסיונו הוא ממליץ למקד את מאמצי הסיוע ב"הנשמת המשק": הקלה על מצוקת הכסף הנזיל ודחייה לחצי שנה עד שנה של תשלומים קבועים למגזר הציבורי. לא ביטול, הוא מדגיש, בסך הכל פריסה מחדש של החובות לכמה חודשים. לכל ברור, הוא מוסיף, שאם המדינה תדע לעודד השקעה בפרויקטים גדולים, המשק יחזור לעמוד על הרגליים במהירות רבה יותר.
דונרשטיין מבקש מהממשלה לעשות את הדבר שלשמו הוקמה: להנהיג. צריך להפסיק את מסעי ההפחדה היומיים, הוא אומר, כך לא מובילים ציבור. דונרשטיין: "אני מתרשם שכעת הציבור כולו הרבה יותר חזק ויציב מהממשלה שלו. אני רואה שהעובדים שלי מגלים יותר קור רוח מהנהגת המדינה הנראית כרועדת מפחד". איפה הדוגמה האישית למורל גבוה, הוא תוהה.
שמואל דונרשטיין, בעלי רב–בריח: "אני מתרשם שכעת הציבור כולו הרבה יותר חזק ויציב מהממשלה שלו. אני רואה שהעובדים שלי מגלים יותר קור רוח מהנהגת המדינה הנראית כרועדת מפחד"

יש כסף

הנגידה לשעבר קרנית פלוג: "מקבלי ההחלטות חייבים להביא בחשבון את הפגיעה בכלכלה: הממשלה החלה לפעול נכון, אך צעדיה מינימליסטיים"
"עברנו במהירות שיא", אומרת פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל וכעת מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית וחוקרת במכון לדמוקרטיה, "ממֶשק במצב טוב למיתון עמוק. זו תופעה נדירה ומדאיגה".
פלוג, עד לפני שנה וחצי היועצת הכלכלית לממשלת נתניהו, מצדדת באיזון בין שמירה על הבריאות לשמירה על הכלכלה: "בכל החלטה על החמרת הסגר חייבים מקבלי ההחלטות להביא בחשבון את הפגיעה בכלכלה". ביקורתה על החלטות הממשלה מתייחסת להיקף תוכניות הסיוע ולא לכיוון שלהן. פלוג: "הממשלה החלה לפעול בכיוון כלכלי-חברתי נכון, אך צעדיה מהוססים מדי, מינימליסטיים מדי. צריך לעשות הרבה יותר".
על פי חישוביה, הכרחי להגדיל את תקציב הממשלה ל-2020 בכ-35 מיליארד שקל. התקציב שעל פיו עובד כעת החשב הכללי באוצר, מסבירה פלוג, חסום במגבלה של ממשלת מעבר והוא "תקציב מרסן, נמוך ב-20 מיליארד שקל ממה שהיה צריך להיות לו הוגש התקציב לאישור הכנסת עוד לפני התפרצות המגפה. ריסון בעת הזאת מזיק ומעצים את המיתון, גורם לקיצוצים בתקציבי החינוך, הרווחה, התשתיות ועוד".
מלבד צורך דחוף, מיידי, להשיב לתקציב את עשרות המיליארדים החסרים, ממליצה פלוג להוסיף עוד 15 מיליארד שקל, כ-1% מהתוצר המקומי, לסיוע כלכלי-חברתי מיוחד. זו לא התקרה, היא מדגישה, זו הרצפה, "המינימום". פלוג: "אני מקווה שהפוליטיקאים מבינים ומפנימים שבלי הסכמה על תקציב מרחיב ל-2020 תשלם ישראל מחיר כלכלי וחברתי כבד מנשוא". היא כמעט, כמעט אומרת את המילה "אסון".
קרנית פלוגקרנית פלוג
הנגידה לשעבר, קרנית פלוג
(צילום: אלכס קומולויסקי)
פלוג מתקנת את ההשוואות עם מדינות אחרות, המייעדות לתמרוץ הכלכלה ולסיוע לעובדים ולעסקים אחוזים גבוהים מאוד מהתוצר, בין 7% עד 17%. "ניתחתי את ההשוואות הללו", היא אומרת, "וראיתי שבכל מדינה מודדים אחרת את היקפי הסיוע. יש הכוללים בחישוב את אובדן המיסים עקב המיתון, יש הכוללים את הערבויות לאשראי ואפילו את התערבות הבנק המרכזי בשוק ההון ובניירות הערך. בפועל, מסתכמים התקציבים הנוספים ברוב המדינות ב-1% עד 3% מהתוצר". גם אצלנו נגיע במהרה ל-3%.
למה לייעד את התקציבים הנוספים? זה המרשם של נגידת בנק ישראל לשעבר:
• להאריך את תשלום דמי האבטלה לשכירים שהוצאו לחופשה ללא תשלום (מעבר ל-50 ימים הקבועים בחוק).
• לשלם דמי אבטלה כחוק גם לגמלאים שעבדו והוצאו בעל כורחם לחופשה; הרי עודדנו אותם להישאר במעגל התעסוקה, מזכירה פלוג.
• לתקצב ולשלם מענק חודשי משמעותי לעצמאים ולעובדים מזדמנים; המענק החד-פעמי של 6,000 שקל ששולם לעצמאים נגמר מזמן.
• לשחרר את בעלי העסקים הזכאים לאשראי בערבות המדינה מערבות אישית לכסף. הצורך בערבות אישית, גם בגובה של 5% מההלוואה, מרתיע את בעלי העסקים ומגביר את אי־הוודאות. שהמדינה תיקח על עצמה את מלוא הערבות או 99% ממנה.
• להבטיח תמריץ כספי לעסקים שימהרו להעסיק מחדש את העובדים בחופשה ללא תשלום. המדינה תתחייב להשתתף לפרק זמן מוגדר בתשלום השכר שלהם.
• לזרז את ההשקעות הציבוריות בתשתיות ולהתחיל בחדשות, במיליארדים רבים של שקלים. להגדיל דרמטית את התמיכה במחקר ובפיתוח המקומי כדי לא לאבד את היתרון התחרותי שלנו. השקעה ציבורית היא המנוף היעיל, הנכון והצודק לחילוץ המשק.
• לא להתייחס לגירעון בתקציב כחסם להרחבת ההוצאות, גם אם יעלה ל־7% מהתוצר המקומי. פלוג: "עכשיו לא נכון להירתע מקפיצה בחוב הממשלתי. יהיה זמן לטפל בכך אחרי שהכלכלה תחזור למסלולה הרגיל. המשק מסוגל להתאושש מהמשבר בעוצמה ובמהירות, אם רק תוכן מראש תוכנית מקיפה לכך".
ולא, בשום אופן לא לפזר כסף מזומן, לא בהמאות לאזרחים ולא ממסוקים. "אלו לא דרכים יעילות וצודקות להשתמש בתקציב", פוסקת פלוג ומוסיפה בתקיפות: "קודם כל צריכה המדינה לטפל במי שנפגעו הכי חזק מהמשבר המתגלגל".

בכמה יתייקר הנפט?

גדעון תדמור פרש מניהול תשלובת דלק לפני ארבע שנים. בהתחשב במצבה העגום כיום זו הייתה פרישה במועדה. באחרונה משמש תדמור יו"ר איגוד החברות הציבוריות, חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה. בשיחה הוא משבח את ההקלות ברגולציה שהנהיג ראש רשות שוק ההון משה ברקת, ולפיהן יוכלו מנהלי הקרנות והקופות שלנו להרחיב את ההשקעה באיגרות החוב של החברות הישראליות ובכך להציל, לדבריו, חלק מחסכונות הציבור שנפגעו ונשחקו במשבר.
תדמור רשם בסיפוק את האמירות של נגיד בנק ישראל אמיר ירון, שלא פסל על הסף את האפשרות לקנות איגרות חוב קונצרניות מקומיות על ידי הבנק המרכזי. אבל הוא בהחלט מצפה ליותר: ל"תוכנית כוללת למשק, לגרסה ישראלית של ניו דיל, תוכנית החילוץ המהפכנית של הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט ב-1933 שהצילה את כלכלת ארה"ב והעולם". ניו דיל תוצרת הארץ בהנהגת ראש הממשלה ובשיתוף כל המגזרים; רק כך, הוא אומר, "תמנף ישראל את המשבר להזדמנות".
נכון לכתיבת שורות אלה אין ניו דיל ישראלי באופק. מה שכן נראה באופק הפיזי הרחוק הוא מכליות עמוסות בנפט השטות במי האוקיינוסים ומחפשות נמל לעגינה, פריקה ומכירה של המטען. ואין: עודפי הנפט הפילו את מחירו לכ-30 דולר לחבית. האם זה מחיר ריאלי? תדמור סבור שלא. זהו לדבריו "מחיר היצף שנוצר בגלל פתיחת ברזי ההפקה על ידי ערב הסעודית בתגובה לפרישת רוסיה מדיונים עם קרטל הנפט אופ"ק".
לכשייגמר כיפוף הידיים בין מוסקבה לריאד, חוזה תדמור, "תפוקת הנפט העולם תקוצץ בהתאם לביקוש והמחיר יתייצב סביב 45-55 דולר לחבית". להערכתו, "כבר יש מגעים להסדר מהיר". ובינתיים, מדינות כמו סין והודו נהנות מהדלק הזול ואחרות כמו ארה"ב ונורווגיה "מסוגלות להכיל את השפל במחירים לזמן מה". ולישראל אין מאגרי נפט, אומר תדמור, ורוב הגז הטבעי הנוסף ממאגר לווייתן יימכר בחוזים לטווח ארוך למצרים וירדן - שתי מדינות שיהיו זקוקות לגז הטבעי מישראל. תדמור: "מחיר הגז הטבעי מושפע פחות ממה שחושבים מהתנודות במחיר הנפט, במיוחד לא באזורנו". הבנזין כמובן יהיה בזיל הזול; אבל מי צריך בנזין כשלא יוצאים מהבית?