אצל ישו הכל תפוס: מי שטייל בשנה האחרונה בגנים הלאומיים כמו הבניאס בצפון או עבדת בדרום, נתקל אולי במחזה יוצא הדופן הזה - קבוצות גדולות של מבקרים נוצרים לבושים בלבן, עוצמים עיניהם ונושאים תפילה וזמירות בין חורבות של כנסיות עתיקות. לא מדובר במשהו ספונטני, אלא במיסות מתוכננות ומתואמות מראש, במקום מיוחד שהוקצה לכך בגן הלאומי. רשות הטבע והגנים הקצתה אתרים בארבעה גנים לאומיים למיסות של קבוצות צליינים, במטרה להקל במעט את העומסים הכבדים השוררים בכנסיות המשמשות בדרך כלל את הקבוצות האלה.
"במקום לעמוד בתורים ארוכים בכנסיית המולד בבית לחם, בכנסיית הקבר בירושלים, בכנסיית הבשורה בנצרת או בכנסייה בכפר נחום, הקבוצות יכולות לקיים את המיסה באחד מארבעת הגנים הלאומיים", אומר חגי דביר, מנהל קהל וקהילה ברשות הטבע והגנים. "כ-15 אלף קבוצות קתוליות נרשמות כל שנה למיסות בארץ, ובשנים האחרונות יש המון לחץ, אז הצענו להם להעמיד לרשותם את השירות במספר אתרים נוצריים אצלנו". האתרים שהוקצו הם בגנים הלאומיים כורסי, השומרוני הטוב, עבדת ובניאס. מי שמנהל את מערך ההזמנות של הקבוצות הצלייניות הוא "מרכז המידע הנוצרי, הקוסטודיה של ארץ הקודש" - ארגון קתולי (שייך לכנסייה הפרנציסקנית) ששומר מטעם הוותיקן על המקומות הקדושים לנצרות בישראל.
צליינים בעבדת. המיסות בגנים הלאומיים מקלות את העומס 
על הכנסיותצליינים בעבדת. המיסות בגנים הלאומיים מקלות את העומס 
על הכנסיות
צליינים בעבדת. המיסות בגנים הלאומיים מקלות את העומס על הכנסיות
(נילי דבש רשות הטבע והגנים)
העומסים שעליהם מדבר דביר משקפים תופעה שעליה מסכימים כל הגורמים בענף, ושעליה מעידים גם הנתונים היבשים: בשנתיים האחרונות יש עלייה משמעותית בביקורי צליינים בארץ, כחלק מהעלייה הכללית בתיירות, והיא מתבטאת בעומסים כבדים באתרים השונים הקדושים לנצרות.
דיוויד כץ, מנהל בחברת שר-אל נסיעות, המספקת לקבוצות צליינים את צורכי הטיול שלהם בארץ, אומר: "יש עלייה ברורה ודרמטית ביותר בשנתיים האחרונות. זה גדל כל הזמן. הכלכלה העולמית במצב טוב, החשש מפיגועים וטרור ירד פה כי רואים שזה יכול לקרות בכל מקום, והמצב יחסית יציב. יש הרבה צליינות מסין, טייוואן, הונג-קונג וסינגפור, אפילו הגיעה אלינו קבוצה מנפאל. אם היו יותר מדריכים דוברי מנדרינית, היינו יכולים לקלוט פי עשרה. גם מאפריקה באות משלחות צלייניות, אבל הם חייבים להגיע רק בצורה מאורגנת, וקשה להם להשיג ויזות כי מפחדים שהם יישארו פה כדי לעבוד".
בני כפיר, יו"ר אגודת מורי הדרך, מספר אף הוא על גידול משמעותי. "בשנתיים האחרונות העבודה אינסופית, ויש אפילו זמנים שיש הרגשה של מחסור. יש כיום 7,400 מורי דרך, כש-5,000 מהם - זה עיקר עיסוקם. כולם עובדים ברצף - מסיימים קבוצה ובבוקר קבוצה חדשה. הגענו אשתקד למספרים שלא היו בעבר".
(צפו: מיסה בכנסיית הבשורה בנצרת (רון פלד))

"צפיפות שמקשה לנשום"

במשרד התיירות אומרים כי הם פועלים רבות כדי להגביר את תיירות הצליינים, אלא שלמרות הבשורה המעודדת לשוק התיירות המקומי, בשטח מתלוננים שהממשלה ומשרד התיירות נרדמו קצת בשמירה מבחינת ההיערכות לכמויות הגדולות של התיירות בכלל והתיירות הצליינית בפרט. כפיר: "יש הרבה בעיות של תשתיות. יש לחץ עצום בכנסיית הקבר ובעיר העתיקה בירושלים, בעיות בתורים באתרי טבע כמו מצדה, קומראן ואחרים, עומס בהר תבור, עומס בקיסריה ועוד. לעיתים אין גם מספיק חדרים ללינה והסוכנים מחפשים איפה להלין את הקבוצות".
אורי קציר, היסטוריון ומורה דרך: "יש בעיה של מחסור במדריכים, אין מספיק אוטובוסים וחלק גדול מהאתרים סובלים מצפיפות יותר. בכנסיית הקבר ובעיר העתיקה הדחיסות היא לפעמים ברמה שאי אפשר לזוז ולנשום"
עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, שחולשת על אזור סובב כנרת שבו מצויים רבים מהאתרים הקדושים לנצרות, קובל: "אנחנו מרגישים באופן יומיומי את העלייה בהיקף התיירות הצליינית ובכלל. התיירנים בסובב כנרת נמצאים בתפוסות שלא היו מעולם. זה החל ב-2018, אבל 2019 הייתה שיא של כל הזמנים, עם תפוסה של הזמנות ברמה של שנה וחצי-שנתיים קדימה, וכמעט שאין מקומות לינה. לצערי הרב, המדינה לא השכילה להתארגן מבעוד מועד, והראיה היא מצב התשתיות. בצפון הכנרת, במה שמכונה האגן הקדוש שבו ישו עשה את כל הניסים, אין מקומות חניה למאות האוטובוסים שמגיעים מדי יום, והכבישים צרים מלהכיל את היקף התנועה שהולך ועולה כל הזמן, ממש סכנת נפשות. גם הטיילת של הכנסיות, שהוקמה בשנת 2000, סובלת מרמת תחזוקה מאוד ירודה. התחזוקה השוטפת עולה עשרות אלפי שקלים בשנה, שאנחנו כמועצה קטנה לא יכולים לעמוד בהם, ולא חושבים שזה תפקידנו. זה משאב לאומי והייתי מצפה מהמדינה לסייע, כפי שהיא מסייעת במענקים לירושלים".
אורי קציר, היסטוריון ומורה דרך: "יש בעיה של מחסור במדריכים, אין מספיק אוטובוסים וחלק גדול מהאתרים סובלים מצפיפות יותר. בכנסיית הקבר ובעיר העתיקה הדחיסות היא לפעמים ברמה שאי אפשר לזוז ולנשום. במצדה יש עומס באזור ההמתנה לרכבל ולעיתים יש דחיפות וצעקות. בכנסייה בהר תבור אוטובוס רגיל לא יכול לעלות בגלל הכבישים הצרים והמפותלים, ומשתמשים בוואנים של עשרה אנשים. זה יוצר בלגן ובזבוז זמן. יש חברות שלא משיגות מלונות בזמן ומכניסות את הצליינים למלונות פחות טובים, וזו פגיעה בחוויית התייר".

צליינים במיסה בגן הלאומי כורסי שליד הכנרת צליינים במיסה בגן הלאומי כורסי שליד הכנרת
צליינים במיסה בגן הלאומי כורסי שליד הכנרת
(חגי דביר רשות הטבע והגנים)

"אנחנו מוכרים אמונה"

בישראל נמצאים כידוע המקומות הקדושים ביותר לנצרות. כאן ישו נולד, הטיף, חולל ניסים, נצלב, קם לתחייה ועלה השמיימה. "רוב התיירים הנוצרים שמגיעים לארץ באים למטרות אמוניות", אומרת יסכה הרני, מומחית וחוקרת נצרות וצליינות. "המוצר שלנו הוא לא הנופים היפים בעולם. אנחנו מוכרים את ערש הולדתן של הדתות המונותיאיסטיות. אנחנו מוכרים אמונה".
אורי קציר מספר: "אנשים שמגיעים לאתרי הטבילה הנוצריים מתחילים לשיר שירים ולשאת תפילות, פורצים בבכי ונופלים על צווארם של אחרים. התגובה הרגשית מאוד חזקה, אנשים לוקחים באופן אישי את מה שקרה פה לישו לפני 2000 שנה. מבחינת רוב הצליינים מדובר במסע של פעם בחיים. המשמעות היא שהם עוברים טלטלה שאין כמותה מבחינה רגשית. הם צועדים במקום שבו התרחשו סצנות תנ"כיות. בהר הזיתים יש מקום שבו ישו עלה השמיימה, ולמרגלותיו יש גן של עצי זית ששם הוא הוסגר לסנהדרין על ידי יהודה איש קריות, בקיסריה יש ארמון שבו התגורר הנציב הרומאי פונטיוס פילאטוס שצלב את ישו. אנשים מגיעים לשם נרגשים. הרבה מחקים את מסעו האחרון של ישו בוויה דולורזה ומגיעים למקומות שבהם השפילו אותו, בעטו בו ושמו על ראשו זר קוצים. הם מגיבים בהתרגשות ובבכי. ראיתי לא מעט ששוקעים בסוג של טרנס או תפילה שכוללת המון התרגשות. היו לי גם כמה מקרים של עילפון".
לפי אומדן ראשוני שעשו במשרד התיירות, המתבסס על נתוני הלמ"ס, מספר הצליינים שהגיעו ב-2019 היה קצת יותר ממיליון - פחות מרבע ממספר השיא של 4.5 מיליון תיירים שנרשמו באותה שנה. זוהי עלייה של 10% לעומת 2018 ושל 26% לעומת 2017. כל העוסקים בתחום מסכימים שבפועל המספרים גבוהים יותר, בשל בעייתיות מסוימת בהגדרה מיהו צליין - האם רק מי שבא בקבוצה עם כומר, או גם מי שבא לבד לבקר בעיקר במקומות הקדושים? ואולי גם מי שבא לחופשה רגילה בתל־אביב, אפילו למטרות עסקים, אבל גם מבקר על הדרך בחלק מהמקומות הקדושים?
לפי נתוני מרכז המידע הנוצרי, ב-2019 נרשמה עלייה של 15% בביקורי צליינים באתרים שהמרכז מנהל את ההזמנות אליהם. הארגון חולש על כנסיות רבות ואף מחזיק בתי מלון ואכסניות באתרים הרלוונטיים, כמו בהר האושר שליד הכנרת, בכנסיית הביקור בעין כרם, בכנסיית גת שמנים בירושלים ועוד. מלבד זאת יש מלונות נוספים הנמצאים בבעלות נוצרית, כמו המלון הסקוטי בטבריה, מלון נוטרדאם בירושלים, מלון דומוס גלילאה מעל הכנרת ואחרים.
רוב הצליינים באים מארה"ב וממדינות אירופה, אבל יותר ויותר מגיעים מהמדינות המתפתחות. "בתוך 50 שנה רוב הצליינים שיהיו פה יהיו מאפריקה, מאסיה או דרום מאמריקה", אומרת הרני. "יש דינמיקה מאוד מרתקת היום של נוצרים שמגיעים מהעולם השלישי". וכך, כ-40.5% מהתיירים שהגיעו ממדינות אסיה ב-2018 היו צליינים, כשממדינות מסוימות רובם המוחלט של התיירים הם צליינים: 98% מהתיירים הבאים ממלזיה, 96% מהתיירים האינדונזים, 75% מהטייוואנים, 61% מהסינגפורים, 53% מההודים, 52% מהפיליפינים והדרום-קוריאנים, כ-56% מהאפריקאים ו-47% מהדרום-אמריקנים.
התיירות הצליינית המסורתית היא בקבוצות מאורגנות (91% מהם), עם כומר או מורה רוחני, כשהחוק הקיים מחייב את הקבוצות לקחת גם מורה דרך ישראלי בעל רישיון. הצליינים שוהים מספר לילות נמוך בארץ (7.5 בממוצע), ו־93% מהם ישנים באכסניות ברמה בינונית, שחלקן נמצאות בבעלות הכנסייה הנוצרית. האוונגליסטים מארה"ב נחשבים לפלח מבוסס יותר, שגם שוהה במלונות יוקרה.
יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת: "התיירות המאורגנת מוציאה יותר, וגם מטיילת בפריפריה. 75% מהתיירים בצפון ובדרום הם צליינים, שמניעים את כלכלת הפריפריה"
התדמית הכללית היא שהצליינים הם בדרך כלל אנשים שחסכו דולר לדולר כל חייהם כדי להגשים את החלום להגיע לישראל, ולכן הם תיירים צנועים. אבל הנתונים היבשים מפריכים את התדמית. לפי סקר משרד התיירות, הצליינים הוציאו ב-2018 סכום ממוצע של 1,692 דולר לאדם בישראל (225 דולר ביום) - יותר מהתייר הממוצע, שהוציא כ-1,421 דולר (156 דולר ביום).
כפיר מארגון מורי הדרך מסביר שחלק מהאוכלוסייה שמגיעה היא אכן ברמה סוציו-אקונומית בינונית ומטה שמחפשת לינה זולה, אבל פלח התיירות המאורגנת, שאליו משתייכים רוב הצליינים, מוציא בסופו של דבר הכי הרבה כסף: "הם מבקרים באתרים, אוכלים במסעדות, מעסיקים מורי דרך ושוכרים אוטובוסים".
יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות נכנסת, המייצגת את עסקי התיירות, מציין אף הוא כי מדובר בתיירות מכניסה, גם כשמדובר בתיירים ממדינות מתפתחות. "התיירות המאורגנת מוציאה יותר, וגם מטיילת בפריפריה. 75% מהתיירים בצפון ובדרום הם צליינים, שמניעים את כלכלת הפריפריה. נכון שבסך הכל זו תיירות יותר זולה והם ישנים בבתי מלון פחות טובים, אבל הם שוכרים אוטבוסים ונכנסים לאתרים, ובסוף מוציאים יותר ממי שמגיע לאילת או למצעד הגאווה בתל־אביב. הקונים הכי טובים בחנויות היהלומים הם תיירים מרוסיה ומסין".
 כנסיית הקבר. "הצפיפות היא לפעמים ברמה כזאת שאי אפשר לזוז וקשה לנשום" כנסיית הקבר. "הצפיפות היא לפעמים ברמה כזאת שאי אפשר לזוז וקשה לנשום"
כנסיית הקבר. "הצפיפות היא לפעמים ברמה כזאת שאי אפשר לזוז וקשה לנשום"
(shutterstock)

כנסיות, סטארטאפים וביקור אצל חיילים

הצליינים אינם מקשה אחת, ויש בהם זרמים, ששונים זה מזה גם בהעדפות הטיול שלהם. לדברי הרני, "כשנוצרי מגיע לארץ, הדבר הכי חשוב עבורו זה לראות את המקום שבו ישוע נולד, מת וקם לתחייה, שזה ירושלים ובית לחם, אבל גם הגליל, הכנרת, נצרת וכפר כנא, משום ששם פעל בחייו ורוב הניסים שלו נעשו שם. העולם הקתולי והאורתודוקסי, היותר שמרן, הולך בעיקר לכנסיות, בעוד שלפרוטסטנטים חשוב יותר הנוף של ארץ התנ"ך. בנצרת, למשל, אין מצב שקתולי ואורתודוקסי לא ייכנסו לכנסייה כדי לראות איפה מרים קיבלה את הבשורה מהמלאך, בעוד שפרוטסטנטים יעמדו על הר הקפיצה, יקראו את הקטע שבו המלאך מבשר למרים בנצרת, ינסו להבין למה ישו נולד דווקא בנצרת, ואז יראו את נופי המקרא וייזכרו באליהו הנביא, דבורה הנביאה וברק".
הכנסיות המבוקשות ביותר הן כנסיית הקבר בירושלים, כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הבשורה בנצרת. דביר: "בתוך הצליינים יש את האוונגליסטים, שהם אוהבי ישראל ושחלק מהתפיסה הדתית שלהם זה לראות את ישראל הפורחת. הם יבקרו בסטארטאפים, ילכו לראות חיילים, וגם יסיירו באתרים מקראיים כמו תל דן, תל מגידו ותל חצור. בעין גדי למשל, לתייר קתולי אין מה לעשות, אבל פרוטסטנטי יבוא ויקרא את שיר השירים של דוד המלך".
מקום משמעותי מאוד לביקור הוא אתר הטבילה המרשים ירדנית, שנמצא על הירדן סמוך למפגש עם הכנרת, ואותו פוקדים אלפי צליינים מדי שנה. המספרים מלמדים על עלייה עקבית: ב-2019 ביקרו במקום 556 אלף מבקרים, לעומת 505 אלף ב-2018 ו-470 אלף ב-2017.
ייתכן שהמספרים אף היו יותר גדולים, אלמלא ההתפתחויות המרשימות באתר הטבילה "המתחרה" קאסר אל-יהוד שעל הירדן מצפון לים המלח. כאן, לפי המסורת, הוטבל ישוע בידי יוחנן המטביל, והאתר נחשב לאתר הטבילה השלישי בקדושתו בעולם הנוצרי לאחר כנסיית המולד וכנסיית הקבר (זה גם המקום שבו, לפי המסורת, חצו בני ישראל את הירדן לארץ כנען). לפי נתוני רשות הטבע והגנים, ב־2019 זינק מספר המבקרים בקאסר אל־יהוד ללא פחות מכ-875 אלף תיירים - לפי נתוני משרד התיירות 92% מהם צליינים - לעומת 660 אלף תיירים ב-2018 ו-570 אלף ב-2017.
לא מעט מזה יש לזקוף לזכות עבודות הפיתוח המשמעותיות שנעשו בשנים האחרונות באזור האתר, הידוע בשם ארץ המנזרים, על שם המנזרים הרבים הפזורים בו, וכן ארץ המרדפים בשל מרדפי הצבא אחר מחבלים שחדרו מירדן בשנות ה-60. ב-1968 האזור הוכרז כשטח צבאי סגור, המנזרים פונו, והוטמנו בו אלפי מוקשים. רק בשנת 2000 נפתח אתר הטבילה מחדש לביקורים בתיאום מראש, וב-2010 גם לביקורים של הקהל הרחב. לפני כשנתיים החל הליך פינוי של המוקשים במטרה להנגיש חלקים גדולים יותר באזור למבקרים, כשהכוונה בסופו של דבר היא להעביר את המנזרים הנטושים בחזרה לבעליהם, שעשויים להקים שם מלונות ואכסניות בעצמם.

צליינות בוטיק

אתר עולה נוסף של צליינים הוא עתיקות מגדלא, מקום הולדתה של מרים המגדלית לפי הברית החדשה, שהתגלו באחרונה בחוף הוואי לשעבר בצפון הכנרת. בנובמבר האחרון נפתח בצמוד לאתר מלון בוטיק יוקרתי בשם מגדלה. המלון, הכולל 150 חדרים, נבנה על אדמה שנרכשה לפני כעשור על ידי ארגון קתולי מקסיקני בשם הלגיונרים של ישו - Legionaries of Christ, ארגון שנוי במחלוקת שנטל אחריות למקרים רבים של התעללות מינית בילדים על ידי כמרים שלו. העתיקות נמצאו תוך כדי ההכנות לבניית המלון, מה שהביא לעצירת הבנייה ולשינוי התוכניות, ובמקביל הוסדרו העתיקות. לדברי אלון וינטר, מנכ"ל המלון, כיום פוקדים את האתר עצמו כ-250 אלף מבקרים בשנה, רובם מחו"ל.
עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן: "אנחנו נתקלים בביורוקרטיית תכנון ובהתנהלות שרואה לנגד עיניה רק את ההכנסות מהקרקע. בטבריה לא נבנה כבר 40 שנה מלון גדול"
המלון מעוצב בסגנון מקסיקני, ובעיצובו שזור סיפורם של ישו ומרים המגדלית, כולל 153 דגי אמנון השוחים בתוך אגם, לזכר 153 הדגים שישו יצר יש מאין לפי המסורת. וינטר מדגיש כי זה לא מלון צלייני, אבל 90% מהשוהים בו הם קבוצות מאורגנות, בהם נתח גדול של צליינים, מכל הזרמים והמדינות. "נכון שרוב הצליינים לא כאלה מבוססים, אבל יש קהל של 600-700 שקל ללילה, ויש קהלים שיכולים להרשות לעצמם מלון בוטיק של 2,100 שקל לילה", הוא מציין. "לרוב הם לא ילכו למסעדות יוקרה, אבל בכל יום נתון אוכלים במסעדות מסביב לכנרת קרוב ל-7,000-8,000 תיירים, ארוחות צהריים ועל הדרך. יש מסעדות שמאכילות כל יומיים בין 800 ל-1,000 איש".
אלא שבצפון מתלוננים כאמור על מחסור חמור בבתי מלון באזור. עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן: "אנחנו נתקלים בביורוקרטיית תכנון ובהתנהלות שרואה לנגד עיניה רק את ההכנסות מהקרקע. בטבריה לא נבנה כבר 40 שנה מלון גדול. אנחנו רחוקים מאוד ממספרי התיירים שאפשר להגיע אליהם, וברור שרוצים יותר. יש לנו דברים אדירים להציע מבחינת המוצר, אבל צריך להיערך, כי הצליינים הללו צריכים לישון ולאכול איפשהו. אם המדינה לא תתייחס לזה כצורך לאומי, כשזה יקרה נופתע שהתשתיות לא עומדות. זו תיירות מאורגנת שטובה לנו, כי היא נאמנה יחסית. אבל כרגע אין איפה להלין אותם. אם מחר יבואו עוד מיליון תיירים לסובב כנרת, אין להם איפה לישון. צריך לשווק קרקעות במחירים נורמליים, ושוועדות התכנון ייתנו היתרים למלונות".

"הגדלנו את קצב בניית המלונות"

ממשרד התיירות נמסר: "משרד התיירות הצליח להגדיל את התחלות ההקמה של חדרי לינה באופן עקבי מכ-1,000 בשנה ב-2013 לכ-4,000 ב-2018. הקמת מלון אורכת בממוצע כשבע שנים, ולפיכך ההשפעה צפויה להיראות בשנתיים-שלוש הקרובות. המשרד מקדם ומתקצב בעשרות מיליוני שקלים מתחם של כ-2,000 חדרי מלון חדשים בחוף מגדל, ונותן מדי שנה מענקים ליזמי חדרי לינה בכ־ 200 מיליון שקל - 33% מגובה ההשקעה ליזמים של מלונות עממיים, 20% ליזמי מלונות בדרגה גבוהה. כן ניתנות שורה של הקלות נוספות ליזמים (הקלות רגולטוריות, הרחבת מפת אזורי העדיפות ועוד). בעיר העתיקה בירושלים המשרד החליט לבנות רכבל שיקל משמעותית את בעיית התחבורה והעומסים. בשלב זה המשרד מתמודד עם בג"ץ שהוגש נגד הפרויקט.
המחסור במורי דרך הוא בעיקר בשפה המנדרינית (סינית). כדי להתגבר על המחסור נוקט המשרד מספר פעולות: קיצור קורס מורי הדרך לשנה, מלגות לסטודנטים דוברי השפות שבמחסור, קידום חוק שיאפשר במצבים מסוימים פטור מהצורך במורה דרך, הידברות עם כלל הגורמים הרלוונטיים לגיבוש פתרונות נוספים. המשרד מבצע ניטור של העומס בביקורת הגבולות בנתב"ג ובמקרי הצורך פועל מול רשות שדות התעופה ורשות ההגירה לטיפול מהיר בבעיה. כמו כן, המשרד מבצע ביקורת תחזוקה שוטפת באתרי התיירות המרכזיים ובעת הצורך פונה לרשויות המקומיות לשיפור. ראש המועצה המקומית עמק הירדן בחר לא לתחזק את הטיילת שנמצאת בתחום שיפוטו בצורה נאותה. התיירות המגיעה לאזור היא אחת ממקורות ההכנסה העיקריים של תושבי המועצה, וראוי שהמועצה תקפיד לשמור על המוצר התיירותי שבאחריותה בצורה נאותה. במקביל מתבצעת חשיבה על מודלים חדשים לשיפור רמת תחזוקה".