1 צפייה בגלריה
 בית משפט
 בית משפט
אילוסטרציה
( אילוסטרציה: Shutterstock)
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבלה לאחרונה עתירה שהגישה תושבת גן יבנה, והורה למועצה המקומית להחזיר לה שקטי שהופקע ממנה לפני 32 שנה. השופטת יעל טויסטר ישראל קבעה ששיהוי קיצוני במימוש מטרת ההפקעה מצדיק את ביטולה.
באוקטובר 1989 פורסמה תוכנית מתאר מקומית שמייעדת שטחים לצורכי ציבור לטובת המועצה, העותרת טענה כי מאז המועצה זנחה את המטרה הציבורית והצורך במקרקעין המופקעים, נוכח הזמן שחלף ממועד ההפקעה והיעדר פעולות אופרטיביות למימושה.
לדבריה, המתחם נמצא במצב מוזנח מבלי שהתממשו בו הייעודים הציבוריים שנקבעו וחלף פרק זמן בלתי סביר המחייב את ביטול ההפקעה. ֿהיא הדגישה שבהתאם לדין, ההפקעה חייבת להיות לצורך ציבורי מסוים ומוגדר, ולא די במטרה מעורפלת.
היא הוסיפה שההפקעה הסבה לה נזק ממשי ופגיעה קשה הן מההיבט הכלכלי, שכן השטח הופקע בכפייה מבלי שהוועדה המקומית שילמה או הציעה לשלם לה או לבעלה המנוח פיצוי כלשהו, והן מההיבט הרגשי. העותרת, אלמנה בת 86, ציינה שהיא רואה מזה עשרות שנים את השטח שנלקח ממנה בכפייה, "בשל צורך ציבורי דחוף ומידי", עומד שומם ועזוב.
המועצה המקומית טענה מנגד כי חרף הזמן הרב שחלף, אין כל אינדיקציה לזניחת מטרת ההפקעה. לדבריה, תכנון אורבני מחייב שמירת עתודות למטרות ציבוריות נדרשות, גם אם לא לטווח הקרוב. היא הוסיפה שהשטח הוא חלק ממתחם שלם שהופקע וביטול ההפקעה יוביל לפגיעה באינטרס הציבורי. לדבריה במשך השנים בוצעו כמה פעולות לקידום התוכנית, בין היתר סלילת דרך, וכי ביטול ההפקעה יפגע ברצף התכנוני.
אבל השופטת יעל טויסטר ישראלי קיבלה את העתירה. היא הבהירה כי ביטול הפקעה הוא צעד חריג, דרסטי ומרחיק לכת, אולם לפי הפסיקה שיהוי בלתי סביר במימוש מטרת ההפקעה עשוי להקים עילה לביטול ההפקעה.
היא ציינה שהשטח נשוא העתירה הוא חלק ממתחם של כ-12 דונם שהופקעו לטובת הקמת מבני ציבור, סלילת דרכים ופיתוח שטח ציבורי פתוח, אולם סלילת הדרך וקידום פיתוח השטח הציבורי החלו רק חודשים לאחר הגשת העתירה. צוין כי לא ניתן להתנתק מתחושה קשה שהמהלך לא היה מתוכנן מראש, וכי המועצה ביקשה לבצע פעולה זריזה בשביל לקבוע עובדות בשטח בניסיון לרפא את חוסר המעש הארוך.
נקבע כי לא די בסלילת הדרך שיש בה כדי ליצור גישה לשטח המופקע כדי להעיד על מימוש מטרת ההפקעה. בשטח עצמו לא קודמו מטרות ההפקעה באופן כלשהו והמועצה לא הראתה כי בוצעו חשיבה או תכנון למימוש התוכנית.
השופטת כתבה שהתנהלות המועצה מעידה על זניחת מטרת ההפקעה והיא הפרה את חובתה לפעול בשקידה הראויה ובהגינות לממש את המטרה שלשמה הופקעו המקרקעין. למעשה, גם כיום אין למועצה כל מענה לשאלה מהו הצורך הקונקרטי בשטח הציבורי הפתוח המיועד. היא הדגישה שאי אפשר לטעון לפגיעה ברצף תכנוני כשאין תכנון, והורתה על החזרת השטח לעותרת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ העותרת: עו"ד מ' קמר • ב"כ המועצה: עו"ד ש׳ קולקר • עו"ד אבידע שדה עוסק בדיני מקרקעין • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין