בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה בן של אישה שהלכה לעולמה, שביקש להכיר בפתק שכתבה שנתיים לפני מותה ובמסגרתו העניקה לו בית בתל אביב – כצוואה לכל דבר. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קבעה שהפתק היה רק התחייבות למתנה מותנית, שלא הסתיימה ברישום.
האם, אלמנה ואם לחמישה, לא ערכה צוואה בחייה. בפתק שכתבה, לצד הענקת הנכס לבן ("אני נותנת ל-ע' בני את הבית במתנה"), היא הוסיפה ברכות לבריאות, להצלחה ולהקמת משפחה. אחרי מותה הוא הגיש בקשה לקיים את הפתק כצוואה, בעוד שאר בני המשפחה תמכו בהוצאת צו ירושה על פי דין וחלוקת מלוא העיזבון על פי דין.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הם טענו שהפתק אינו צוואה אלא מנוסח כמכתב המעניק מתנה בחיים, וזו לא הושלמה ברישום. חלקם העלו גם טענות בדבר מצבה הקוגניטיבי של האם, לחצים והשפעה בלתי הוגנת מצד הבן ומעורבותו בכתיבת המסמך. הם הוסיפו שההענקה מנוגדת לצו שהוצא עוד בחייה, האוסר על פעולות ברכושה מחשש לניצולה.
מנגד טען הבן שאימו הייתה צלולה, דעתנית ועצמאית, ושהפתק משקף את רצונה החופשי להוריש לו את הנכס. לדבריו, הוא לא נכח בכתיבתו ולא הפעיל עליה לחץ. לדבריו, האיסור על פעולות ברכושה נועד למנוע עסקאות בחייה, ולא להגביל הוראות ביחס לרכושה לאחר מותה.
לביסוס עמדתו הוא הגיש הקלטות של שיחות עם אימו, ולאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים ביקש לצרף הקלטות נוספות שמצא בטלפון שלו. אלא שאלה חיזקו את המסקנה ההפוכה (ראו להלן).
השופטת הבהירה כי כדי להכיר במסמך כצוואה יש לבחון אם קיימת בו הוראת הנחלה, מפורשת או משתמעת, המלמדת על כוונה להוריש רכוש לאחר המוות. במקרה זה, השימוש בלשון הווה ובהענקה מיידית ("אני נותנת את הבית במתנה") לימד אותה על פעולה בחיי האם בהווה ולא על חלוקת עיזבונה המנוסחת בלשון עתיד.
גם ההקלטות, נקבע, חיזקו את המסקנה שאין מדובר בצוואה. האם אמנם כינתה כך לעיתים את הפתק, אך בשיחות אחרות סיפרה שהתייעצה עם עורכי דין ונאמר לה שעליה לערוך צוואה – ובכל זאת לא עשתה זאת עד פטירתה.
בנוסף, האם חזרה בשיחות על התנאי לקבלת הרכוש: "אם לא יהיה לך ילדים ולא תהיה לך אישה אני לא אתן לך". השופטת קבעה שזהו תנאי לגיטימי, וכי רצונה היה שלאחר אריכות ימיו של הבן, יירשו ילדיו את הרכוש. התנאי לא התקיים, והבן אף הבהיר שאין בכוונתו למלאו.
לפיכך נקבע שהמסמך הוא התחייבות למתנה מותנית, שלא הסתיימה ברישום, ולכן נדחה הבן שדרש לקיים את הפתק כצוואה. למעלה מן הצורך ציינה השופטת שצו איסור הפעולות ממילא מנע מהאם להתחייב במתנה. הוחלט כי מלוא העיזבון יחולק על פי דין, והבן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל, נוסף על סכום זהה ששילם במהלך ההליך.
לאור ההבחנה שביצע בית המשפט בין הענקת מתנה בתנאי, בזמן הווה, לבין צוואה עתידית, המכוונת לעתיד ומה ייעשה ברכושו של אדם אחרי פטירתו, מומלץ שלא לבצע עצמאית פעולות משפטיות כאלו, שמשמעותן הכספית והרכושית היא דרמטית.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע 1: עו"ד יוסי עקיבא
• ב"כ התובעים 2 ו-5: עו"ד תמי ברוך
• ב"כ התובעת 6: עו"ד שלומי רביבו
• ב"כ הנתבע: עו"ד מאהר יחיא
• עו"ד ונוטריונית שרית ידיד, מדוד ידיד משרד עורכי דין ונוטריון, עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
