רבים חושבים שאם קיבלו ירושה או מתנה במהלך הנישואין, בן זוגם לא יוכל לקבל נתח מהן בשום מצב, גם במקרה של פרידה. במאמר זה אבקש לחדד שמדובר בטעות הרת אסון, וכי נדרשת פעולה אקטיבית מצדם לשם הגנה על הנכסים. אתחיל בשתי דוגמאות להמחשה.
תרחיש א': ירושה
א' ו-י' נשואים 40 שנה. בשלב מסוים מקבלת א' מהוריה בירושה דירה וחלק מקרקע מבוקשת במרכז הארץ. כל בעלי הקרקע מחליטים לבנות עליה רב קומות, ותמורת זכויותיה מקבלת א' זכות לדירת פנטהאוז בבניין. כל אחד מבעלי הקרקע צריך להוסיף תשלום עבור הבנייה, ו-א' מוכרת את דירת הוריה ומשלמת לקבלן.
הבניין מוכן, וגם דירת הפנטהאוז. א' מרהטת אותה בכספי הירושה שקיבלה, והזוג עובר לגור בה. הזוגיות רעועה שנים ארוכות, עד שאירוע קיצוני מביא את א' להחלטה להתגרש. בעלה מתנגד, אך היא מתחננת להשתחרר ממנו ולחיות את שארית חייה בלי בעל מתעלל. כשהיא עומדת על שלה, לפתע הוא דורש לקבל חצי מהפנטהאוז - למרות שלא השקיע בו אגורה.
שואל בית המשפט את א': למה לא החתמת אותו על הסכם? שאלה מצוינת. בתי המשפט מוצפים באנשים שלא החתימו/חתמו על הסכמים כדי להגן על הירושות והמתנות שקיבלו. לרוב זה לא נעשה מחוסר ידע אלא מאי-נעימות מבן/בת הזוג, והתוצאה - הרסנית: הידיינות ארוכת שנים בבתי המשפט השונים, שפעמים רבות נגמרת בחלוקה כפויה.
תרחיש ב': מתנה
גם ב' ו-ל' נשואים ארבעה עשורים. במהלך הנישואין מקבלת ב' קרקע במתנה מהוריה במושב יוקרתי בשרון. למימון הקמת בית על המגרש נדרשת משכנתה והיא פונה אל הבנק. מאחר שהיא נשואה, הבנק דורש גם בעלה לחתום.
עם סיום בניית הנכס משכירה אותו ב' תמורת סכום נכבד ביותר. דמי השכירות הופקדו לחשבון משותף ושימשו לפירעון ההלוואה. בני הזוג מעולם לא גרו בבית, שנבנה להשקעה.
מערכת היחסים שלהם רצופה מורדות ומשברים, לרבות בגידות חוזרות ונשנות של הבעל. לאחר שנים של השפלות והקטנות ובגידה נוספת, ב' נשברה ומבקשת לפרק את החבילה. בשלב זה דורש בעלה חצי מהבית והמגרש, אף שלא השקיע בהם אגורה שחוקה. גם הפעם אין הסכם. ומי חושב להחתים? ומי יודע שצריך להחתים? ומי חושב שהקשר יסתיים?
הטעויות והחוק
רבים חושבים שאם קיבלו ירושה או מתנה במהלך הנישואין, בן או בת הזוג הופכים מיד לשותפים בהן. אחרים סבורים להיפך: שאם קיבלו מתנה או ירושה, הן שלהם בלבד מבלי שלבן או בת הזוג חלק בהן. אלא שגם אלה וגם אלה טועים.
עו"ד אורלי מנע-שניצילום: סם יצחקובעל-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, ירושות ומתנות אכן שייכות למי שקיבל אותן, גם אם במהלך הנישואין. אלא שמדובר בברירת מחדל בלבד, העשויה לקרוס בהינתן כוונת שיתוף כלפי בן הזוג של המקבל. כך, למשל, הפקדת כספי ירושה בחשבון משותף עלולה להוות אינדיקציה לשיתוף. כך גם שימוש בכספי ירושה או מתנה לפירעון משכנתה משותפת או הקמת בית משותף - אפילו כזה שנרשם רק על שמנו.
אין מדובר בתאוריה בלבד. בשנים האחרונות גוברת נטיית בתי המשפט לראות בנכסי ירושה או מתנה שהתקבלו במהלך הנישואין - ושהמקבל לא הגן עליהם כמו שצריך במסגרת הסכם - כנכס משותף של הצדדים. התוצאה: מקבל הירושה או המתנה מוצא עצמו מידיין שנים ארוכות בערכאות בניסיון להגן עליהם מפני בן זוגו לשעבר ושנוא נפשו בהווה, במקרים רבים ללא הצלחה.
תם עידן ה"לא נעים לי"
מי שלא רוצה למצוא עצמו מידיין בבתי משפט שנים ארוכות כדי להציל את הירושה או המתנה שקיבל - לרוב מהוריו שעמלו כל חייהם עבורן - חייב להגן על זכויותיו. אין יותר "לא נעים לי לבקש שיחתום על הסכם" או "לא נעים לי להפקיד את כספי הירושה בחשבון נפרד". מי שלא נעים לו - שישלם.
אדם המעוניין לשתף את בן או בת הזוג בירושה או במתנה שקיבל, חייב להגן עליהן בדרכים המשפטיות המקובלות - אחרת ימצא עצמו מתחלק בהן בעל כורחו עם האדם אותו אהב בעבר, וכיום מתעב ומבקש להפריד ממנו כוחות - אפילו אם לדעתו הסובייקטיבית, לא הייתה מצדו כוונת שיתוף.
איך עושים זאת בפועל? ישנן מגוון דרכים להגן על הירושה או המתנה, בהתאם לנסיבות. אם התקבלו כספים, ההמלצה היא להפקידם בחשבון נפרד. אם רוצים להשתמש בהם לטובת התא המשפחתי, כגון להחזרת הלוואה משותפת, יש להחתים את הצד השני שאין לו חלק בכספים.
הוא הדין ביחס לנכסים "בעין", למשל מגרש שהתקבל בירושה: אם מחליטים לעשות בו שימוש לבניית בית, חובה להחתים את הצד השני שאם חלילה מתגרשים או נפרדים, הנכס נשאר שייך למי שקיבל אותו. הסכם, זה כל הסיפור. ומי שלא נעים לו - שיישא בתוצאות.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• אורלי מנע-שני, עו"ד ומגשרת עוסקת בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
