עובדת ניקיון לשעבר באחת העיריות בארץ תפוצה ב-650 אלף שקל בעקבות ניצול מרות של בכיר, שבמשך שלוש שנים קיים איתה יחסי מין בתמורה להגנה תעסוקתית. כך אישרו שופטי בית הדין הארצי לעבודה - אילן סופר, סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר – בעקבות ערעורים שהגישו הצדדים על פסיקת בית הדין האזורי.
העובדת (54) מגיעה מרקע סוציו-אקונומי קשה, ובצעירותה עברה אונס קבוצתי. ב-2012 היא החלה לעבוד במשרה חלקית בניקיון בתאגיד הקשור לעירייה. הבכיר, שמבוגר ממנה בכחצי יובל, הועסק בעירייה משנות ה-70 ובשנות ה-80 הפך למנהל אגף. הוא היה זה שקיבל אותה לעבודה וחתם על חוזה העסקתה. היא פוטרה ביולי 2021.
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי היא סיפרה שהבכיר סידר לה את העבודה וציין: "אם לא תאכזבי אותי פעם או פעמיים בשבוע". מאז, לדבריה, במשך כשלוש שנים התקיימו ביניהם מפגשים מיניים, כשבאותו זמן הוא סייע לה ולבני משפחתה והעניק לה תחושת הגנה במקום העבודה. היא הדגישה שלא הופעל עליה כוח פיזי, אך ציינה שכשהיא נזקקה לעזרתו, "הייתי צריכה לשלם על זה בגופי".
הבכיר, בן 78 שפרש לגמלאות לפני כעשור, טען מנגד שהקשר ביניהם החל ביוזמתה עוד קודם לכן. לדבריו הוא אמנם סייע לה במציאת עבודה ובדברים נוספים, אך לאחר תחילת העסקתה התקיימו מפגשים מיניים בודדים בלבד, והוא הפסיק אותם משום שהבין שהמצב בעייתי. לגרסתו הקשר נמשך חודשים ספורים בלבד ונגדע באמצע 2012.
בית הדין האזורי קיבל את גרסת העובדת, קבע שהתקיימו בין השניים יחסי מרות, וחייב את הבכיר בפיצוי של 600 אלף שקל, בתוספת 30 אלף שקל הוצאות. נקבע שהוא ניצל את חולשתה, וכן "החפיץ את גופה וצמצם את מהותה כאדם וכאישה, לכדי כלי שרת לסיפוק יצריו". מנגד, התביעה נגד העירייה נדחתה.
עו"ד שלמה פרידמןעו"ד שלמה פרידמןצילום: סמדר אפראימוב
שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי, וכאן השופטים דחו את הבכיר. נקבע כי הפער בין מעמדו, סמכויותיו וקשריו לבין עובדת הניקיון המוחלשת, לצד יכולתו להשפיע על עבודתה, יצר יחסי מרות מובהקים שאותם ניצל. נפסק שמדובר בהטרדה מסוג "זה תמורת זה": יחסי מין כנגד טובות הנאה, ובראשן קבלה לעבודה, שמירה על העובדת ופריסת הגנה תעסוקתית עליה.
לגבי ערעור העובדת, בית הדין הארצי קיבל את טענתה שלא היה מדובר במספר מזערי של מפגשים מיניים, כגרסת הבכיר, אלא במסכת שנמשכה כשלוש שנים בתדירות של לפחות אחת לחודש. למרות זאת, השופטים נמנעו מלהתערב בפיצוי שנפסק לחובתו, והותירו אותו על 600 אלף שקל.
ואולם הם קיבלו את הערעור של העובדת לגבי העירייה. נקבע שבמסגרת חובותיה של הרשות המקומית כלולה גם "עובדת הניקיון, אשר המערער דאג שיקבלו אותה לעבודה בתאגיד, חתם על חוזה העסקתה והמשיך 'לשמור' עליה, לרבות מבחינה תעסוקתית עד לפרישתו, תוך ניצול מעמדו ותפקידיו בעירייה".
מאחר שהעירייה לא נקטה אמצעי מנע כנדרש, הוחלט לחייבה בפיצוי נפרד של 50 אלף שקל. לסיכום נפסקו לעובדת 650 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט של 32.5 אלף שקל. בהצטרף להוצאות בהליך בבית הדין האזורי, בסך הכל היא תקבל 712.5 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ העובדת: עו"ד אורי דבורה • ב"כ מנהל האגף: עו"ד מרדכי לוין ועו"ד לביא אבוקסיס • ב"כ העירייה: עו"ד ליאת קינן ועו"ד נעמה ניניו פרייז • עו"ד שלמה פרידמן עוסק בדיני עבודה • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין