אישה שאביה נפטר ב-1991 תקבל שמינית משווי דירה של אישה שהייתה זוגתו – כך פסק לאחרונה בית המשפט למשפחה בתל אביב. השופט ליאור ברינגר הורה לאכוף הסכם שנכרת בין הצדדים ונגע למימון שיפוץ הנכס.
המנוח והנתבעת, כיום דמנטית, ניהלו זוגיות במשך כעשור. הם גרו בדירה של האישה, וביוני 1991 הלך בן הזוג לעולמו. התובעת בתיק היא בתו, בעוד בנו השני החליט לא לקחת חלק בהליך המשפטי. שני הנתבעים הנוספים הם ילדיה של האישה מזוגיות קודמת.
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)

חודשים ספורים לאחר מות המנוח, ערכה זוגתו צוואה שבמסגרתה הורישה רבע מדירתה לבנו ובתו, ואילו את שאר רכושה - לילדיה בחלקים שווים.
לאחר מכירת הדירה במאי 2021 הגישה בתו של המנוח את תביעתה. היא טענה להסכם בעל פה שהיא ואחיה כרתו עם האישה בזמנו, שלפיו "בבוא העת" יקבלו רבע משווי הדירה, על רקע השקעת אביהם בשיפוצה. מאחר שהנכס נמכר בכ-2.5 מיליון שקל, טענה, הרי שמגיעה לה שמינית מהסכום, כלומר 312 אלף שקל.
מנגד טענו האישה וילדיה שלא הוכח הסכם כלשהו, מה גם שהיא ערכה צוואה חדשה ב-2022 שביטלה את הקודמת. השלושה הוסיפו כי השיפוץ שנערך בזמנו כלל לא היה נרחב, אלא מינורי בלבד, ומכירת הדירה נעשתה על מנת לעזור לאחד מנכדי הנתבעת שנקלע לחובות בסך חמישה מיליון שקל, רובם לשוק האפור.
אלא שהשופט ברינגר דחה את גרסת ההגנה, על רקע התכתבויות מזמן אמת שהראו שנכרת בזמנו הסכם בין ילדי המנוח לנתבעת, ושצוואתה הראשונה תומכת בשיעור החלוקה הנטען על ידי התביעה, כלומר שמינית מערך הנכס לכל אחד מילדי המנוח.
עו"ד מאור גרצנשטייןעו"ד מאור גרצנשטיין
כך למשל, במסגרת חלופת המסרונים הסבירה אחת מבנות האישה לתובעת מדוע הוחלט למכור את הדירה, והדגישה: "ניידע אתכם כשייגמר הסיפור". השופט תהה: "מדוע יש ליידע את התובעת במשהו? ככל שמדובר בדירה שלתובעת אין כל זכויות בה, וככל שלא מגיע מאומה לתובעת, מדוע סבורה נתבעת 2 כי יש ליידע את התובעת ואחיה בדבר מכירת הדירה?".
כך היה גם לגבי הודעת בתה של האישה ש"כמעט השכרנו" את הדירה, "שזה עוד יותר לא לטובתכם". "מדוע לא לטובתם?", תהה השופט, "מה אכפת לתובעת ולאחיה אם הדירה תושכר או תימכר, ככל שלהם לא מגיע מאומה בקשר עם הדירה?".
הוא קבע שתוכן ההתכתבויות תומך חד-משמעית בגרסת התביעה, כי בפועל קיימת התחייבות לתשלום בעת מכירת הדירה, בפרט על רקע הצוואה מ-1991.
השופט דחה את ניסיון הנתבעים למזער את היקף השיפוץ, לאחר שמצא כי העבודות הביאו להרחבת שטח הדירה בלא פחות מ-30%. נדחתה גם טענתם שהנכס נמכר לשם כיסוי חובות לשוק האפור, שאליהם נקלע כביכול נכדה של הנתבעת, זאת לאחר שבתיק חדלות הפירעון דובר על 365 אלף שקל בלבד - הרוב לטובת בנקים - שמרובם קיבל הפטר.
לפיכך השופט הורה על אכיפת ההסכם וחיוב הנתבעים בהתאם לשלם לבתו של המנוח שמינית מסכום מכירת הדירה, 312 אלף שקל, בתוספת 60 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד אור גל-און • ב"כ הנתבעים: עו"ד שלמה דגן ועו"ד רונן קצף • עו"ד מאור גרצנשטיין עוסק בדיני משפחה • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין