בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד המרכז הרפואי "שיבא" תל השומר וכנגד ענבל חברה לביטוח, בעקבות מות מטופל שנפל בנסיבות לא ברורות בשטח בית החולים. השופט ישי קורן קבע ששיבא התרשל כשלא נקט אמצעי זהירות פשוטים שהיו יכולים למנוע את האירוע, ופסק פיצוי בגובה 183,202 שקל.
האירוע התרחש לפני כחמש שנים, אז פנה המנוח (72) לשיבא בשל כאבי ראש, בחילות, הקאות והפרעה בדיבור. לאחר אשפוזו במחלקה הפנימית הוא אובחן כמי שעבר שבץ, אך לא נמצא דימום מוחי והוא הועבר לשיקום גריאטרי. ברישום הרפואי בעניינו נרשם, יותר מפעם אחת, שלמרות צלילותו - קיים אצלו סיכון מוגבר לנפילה. יומיים חלפו והמנוח נמצא שרוע על הרצפה. הוא הובהל לחדר המיון אך מצבו החמיר והוא הלך לעולמו.
בתביעה שהוגשה ביולי 2020 טענו יורשיו שבית החולים כשל בהשגחה עליו, מה שהוביל לנפילתו ומותו. לטענתם, נסיבות הנפילה מלמדות שהוא נפל מהמיטה מכיוון שמעקה הבטיחות שלה לא הורם. לדבריהם, במצב שבו למנוח קיים סיכון מוגבר לנפילה, היה על בית החולים להשגיח עליו ביתר שאת. הם סיכמו שבית החולים אחראי לתאונה הקטלנית ועליו לפצותם בכ-700 אלף שקל.
מנגד טען בית החולים כי הטיפול במנוח היה נכון וראוי. לדבריו, דפנות המיטה היו מורמות ואין בסיס לטענה שהוא נפל מהמיטה. צוין שהמנוח ואשתו קיבלו הסברים והדרכה בנושא מניעת נפילות. בהקשר לכך נטען שהמנוח היה צלול, הבין את ההסברים ושיתף פעולה עם הצוות הרפואי.
בקשר לסכום התביעה טען בית החולים שאין לפסוק ליורשים סכומים עבור הפסדי השתכרות של המנוח, מאחר שבית החולים עדיין חשוף לתביעה מצד אלמנתו (שלא צורפה כתובעת בהליך זה) כתלויה שלו.
עו"ד דוד ידידהשופט קורן הבהיר תחילה כי מבחינה עובדתית הצדק עם בית החולים, שכן התיעוד הרפואי מלמד שדפנות המיטה היו מורמות. לדבריו, אין סיבה לחשוד שהאמור ברישום הרפואי איננו אמת. אז איך בכל זאת נפל המנוח? השופט ציין שמהעדויות ששמע עולה כי לעיתים מטופלים במצבו של התובע מצליחים לעשות דברים שלמתבונן מהצד נראה שלא יצליחו לעשות. גם הרופאה שהוזעקה למקום כתבה ש"ככל הנראה המטופל קם מהמיטה בכוחות עצמו ונפל". כך שייתכן שהמנוח מצא כוחות עילאיים לעבור מעל הדפנות.
אלא שבמצב כזה, כתב השופט, כשהצוות הרפואי צפה אפשרות של "קפיצה" מהמיטה, היה עליו להגביר את ההשגחה על המטופל, בין אם בהצבתו סמוך לחדר האחיות ובין אם בהודעה לבני המשפחה שעליהם לדאוג למלווה שישמור עליו. בית החולים התרשל משלא עשה זאת.
לעניין שיעור הנזק קיבל השופט את טענת בית החולים שאין מקום לפסוק לתובעים פיצוי על הפסד השתכרות לנוכח החשיפה לתביעת האלמנה. הוא הוסיף בהקשר זה שלא הוכח כי המנוח היה חוזר לעבודה חרף מצבו הרפואי אילו היה בחיים, וגם מסיבה זו אין לקבל את התביעה בראש נזק זה.
בסופו של דבר נפסקו לתובעים 35 אלף שקל עבור הוצאות קבורה ואבל ו-120 אלף שקל עבור כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. זאת לצד נפסקו להם הוצאות משפט בסך 1,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 27,202 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד לימור קלייטמן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב עוזיאל
• עו"ד דוד ידיד עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
