צו המילואים מגיע לעיתים בהתראה קצרה. בתוך שעות, הורה שהיה אמור לאסוף את הילדים מהמסגרות, להכין ארוחת ערב ולהשכיב אותם לישון - נדרש לעזוב הכול ולהתייצב. כשמדובר בהורים פרודים, המשמעות המעשית היא שזמני השהות שנקבעו בהסכם או בפסק דין כבר אינם יכולים להתקיים כמתוכנן, וההורה השני נשאר לנהל לבדו את השגרה המשפחתית.
בשיח הציבורי יש, בצדק, הערכה רבה למשרתי המילואים ולמחיר שהם ובני משפחותיהם משלמים. אלא שבמשפחות שבהן ההורים חיים בנפרד, יש עוד אדם שנושא במחיר: ההורה שאינו מגויס, ושמקבל על עצמו בבת אחת את מלוא הטיפול בילדים.
(אילוסטרציה: shutterstock)
לעיתים מדובר בחודשים ארוכים עם יציאות שאינן ידועות מראש. ההורה שנשאר בעורף נדרש להתמודד לבדו עם איסופים, חוגים, שיעורי בית, לילות, שבתות וחופשות. לצד אלה עליו להמשיך לעבוד, לנהל את הבית ולהחזיק גם את החששות והגעגועים של הילדים.
מיותר להשוות בין הקושי של מי שנמצא בשירות לבין הקושי של מי שנשאר בבית. אלה אינם צדדים מתחרים. ההכרה בעומס המוטל על הורה אחד אינה גורעת מתרומתו או מהקרבתו של האחר.
הבעיה מתחילה כאשר השיח על זמני השהות ממשיך להתנהל כאילו דבר לא השתנה. הסדר שנבנה על חלוקה מסוימת של האחריות ההורית אינו מתקיים בפועל, והנטל עובר כמעט כולו לצד אחד. במציאות כזאת, הדרישה מההורה שנשאר לגלות גמישות היא מובנת, אך היא אינה יכולה להיות חד-צדדית או בלתי מוגבלת.
האחריות לא נעלמת
שירות מילואים אינו בחירה להתרחק מהילדים, ובדרך כלל אין לזקוף לחובת ההורה המגויס את העובדה שזמני השהות אינם מתקיימים כסדרם. עם זאת, צו המילואים גם אינו מבטל מעצמו את הסכם הגירושין או את פסק הדין שקבע את חלוקת זמני השהות. נוצר פער בין ההסדר המשפטי הקיים לבין המציאות המשפחתית, ואת הפער הזה כדאי להסדיר ולא להשאיר לפרשנות של כל אחד מההורים.
עו"ד דניאל סוויסהכאשר הדבר אפשרי, נכון לקבוע הסדר זמני וכתוב. אפשר להסכים כיצד יימסר עדכון על גיוס ועל יציאות, מתי יתקיימו מפגשים עם הילדים, כיצד יישמר הקשר מרחוק, האם יושלמו ימים שהוחמצו וכיצד יחולקו הוצאות חריגות שנוצרו בתקופת השירות. רצוי גם לקבוע מתי יסתיים ההסדר ולהבהיר שהגמישות הזמנית אינה מבטאת הסכמה לשינוי קבוע בזמני השהות.
לעורכי הדין יש כאן תפקיד שאינו מסתכם בניהול הליך משפטי. הם יכולים לבחון את ההסכם הקיים, לזהות שאלות שלא קיבלו בו מענה ולנסח מנגנון זמני שמצמצם את החיכוך. במקרים מתאימים, כאשר מדובר בשינוי ממושך או כאשר ההורים מבקשים לתת להסדר תוקף ברור, ניתן גם להביא הסכמה לאישור הערכאה המוסמכת.
במקרים חריגים שבהם נדרש מענה מיידי, למשל כאשר הקשר בין הילדים לאחד ההורים נפגע באופן ממשי, ניתן לבחון הגשת בקשה דחופה לבית המשפט. לא כל מחלוקת מצדיקה פנייה כזאת, וכדאי להבחין בין אי-נוחות זמנית לבין מצב המחייב החלטה שיפוטית.
גם שאלת ההוצאות אינה נפתרת מעצמה. כשהילדים נמצאים זמן רב יותר אצל ההורה שנשאר בעורף, הוא עשוי לשאת בעלויות נוספות. אלא ששינוי ארעי בזמני השהות אינו מוביל אוטומטית לשינוי במזונות. יש לבחון את משך התקופה, היקף השינוי, ההוצאות בפועל והאם נוצר שינוי מהותי ומתמשך שמצדיק בחינה מחודשת של החיוב.
לא כל יום שהוחמץ מחייב "החזר" אוטומטי. השלמה מרוכזת של ימים רבים לאחר השחרור עשויה ליצור שינוי חד נוסף בשגרת הילדים, ולא תמיד תתאים לצורכיהם או למציאות שנוצרה בתקופת השירות. מנגד, אין הצדקה למנוע מההורה שחזר לשוב בהדרגה לחלק פעיל ומשמעותי בחייהם. גם כאן, פתרון משפטי טוב אינו נוסחה חשבונאית, אלא מנגנון שמביא בחשבון את משך ההיעדרות, גיל הילדים, טובתם וצורכי המשפחה.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד דניאל סוויסה עוסקת בדיני משפחה
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
