באזור שוקק במיוחד בגריניץ' וילג' בניו יורק, עומד בית קפה חדש עם שלט לבן צנוע למדי: Luckin Coffee. בפנים מציעים ללקוחות שמזמינים מראש מבחר גדול של משקאות קפה אקזוטיים: לאטה קוקוס, לאטה קטיפה, קפה אננס קר. Luckin Coffee הוא עדיין לא שם מוכר בעיר שיש בה כל כך הרבה מכל דבר, אבל ממש בקרוב כנראה שכל ניו יורקר יכיר את המותג הזה.
הוא נוסד לפני פחות מעשור בבייג'ינג ועכשיו יש לו יותר מ-26 אלף חנויות ברחבי העולם, כמעט כולן בסין, שם הוא שולט עם מודל קמעונאי הבנוי סביב אפליקציית הזמנות יעילה, משקאות יצירתיים והרבה קופוני הנחה. עכשיו, החברה שמייצרת את קפה לאקין מגיעה לארה״ב כדי לנסות להנחית נוקאאוט סופי על היריבה העולמית הגדולה ביותר שלה – ומותג אולטרה אמריקני – סטארבקס.
סטארבקס הגיעה לניו יורק מסיאטל לפני יותר מ-30 שנה והקימה סניף ענקי באפר ווסט סייד. תוך שנים ספורות אי אפשר היה ללכת שני רחובות בעיר בלי לראות סניף בית קפה מזמין ונעים לישיבה, עם קפה שיחסית למה שאמריקנים היו רגילים אליו, הרגיש כמו משקה מגן עדן. אבל 30 שנה זה הרבה זמן, ועכשיו סטארבקס נראית מיושנת ליד שיטפון של רשתות קטנות יותר, אלגנטיות יותר, מהירות יותר, שגם מגישות קפה טוב בהרבה.
סניף בכל פינה
סין הייתה השוק הגדול ביותר של סטרבאקס מחוץ לארה״ב, אבל Luckin, שנוסדה ב-2017, עקפה אותה במהירות. היום יש בסין שלושה סניפי Luckin על כל סניף סטרבאקס, ולמרות שסין נותרה השוק השני בגודלו של סטארבקס, הנתח שלה שם ירד מ-40% ב-2017 ל-14% בשנה שעברה. לניו יורק הגיעה לאקין ב-30 ביוני ופתחה שני סניפים: אחד בשדרה השישית, רחוב אחד מסניף של סטארבקס. השני בגריניץ' וילג‘, לא רחוק מהמקום שבו עמד 30 שנה סניף סטארבקס גדול שנסגר בקיץ שעבר. בסוף אוגוסט נפתח סניף שלישי בהל'ס קיצ‘ן במערב מנהטן, שוב רחוב אחד מסניף סטארבקס; וסניף רביעי נפתח באזור וול סטריט, כמה מאות מטרים מ – ניחשתם נכון – סניף סטארבקס.
הביטחון, ואפילו החוצפה אם תרצו, של חברה סינית להתגרות ככה במותג שמסמל את העוצמה הגלובלית של ארה״ב, אצלו בבית בניו יורק, אינם מקריים. ארה״ב אולי מתעקשת שהיא מנהלת מלחמה קרה נגד סין על השליטה העולמית, אבל לפחות בתחום אחד היא לא נאבקת יותר: אוכל, בעיקר מזון מהיר ומשקאות. החל בגל רשתות מזון אסייתיות – בעיקר סיניות אבל לא רק – ועד צמיחה אדירה של רשתות סופרמרקטים מקומיות שהקימו מהגרים אסייתים, אווירת אנטי ההגירה שמטפטפת מלמעלה לא מגיעה לקרקע.
3 צפייה בגלריה
סניף סטארבקס במנהטן. מיושן ולא אטרקטיבי
(צילום: Spencer Platt/Getty Images North America/AFP)
האמריקנים נוהרים לחנויות, למכולות ולבתי הקפה, ואילו החברות - שוב, בעיקר סיניות אבל לא רק – שמחות לפרוץ לשוק ענקי שאוהב לנסות דברים חדשים: חנויות תה סיניות בניו יורק ולוס אנג'לס מציעות לצרכנים משקאות עם קצף גבינה. מסעדות כריכי עוף מטוגן מפתות את תושבי קליפורניה עם מזון מהיר במחיר סביר. ומותגי מסעדות ומשקאות, חלקם עם אלפי חנויות בסין, נוטעים שתי רגליים בערים אמריקניות.
מכולת קוריאנית ששווה 2 מיליארד דולר
הסיבה המרכזית לגל ההגירה של מזון סיני לארה"ב היא הקשיים של תעשיית המזון והמשקאות בסין עצמה. הכלכלה הסינית כבר לא צומחת בקצב מסחרר, והיא מוגבלת על ידי משבר נדל"ן ארוך וירידה בהוצאות צרכנים. הרשתות המתחרות מורידות מחירים בקצב שמביא מרוץ לתחתית שאי אפשר לעמוד בו. בסין יש פי שלושה יותר בתי אוכל ומשקאות לנפש מאשר בארה״ב, ומחצית מהמסעדות החדשות שנפתחות בסין נסגרות תוך שנה. מסעדות מזון מהיר סיניות רבות התרחבו בשנים האחרונות למדינות אחרות באסיה, אבל ארה״ב היא השוק היחיד שגדול מספיק כדי למלא את הוואקום שנוצר עבור החברות האלה בבית, ולמרות המתחים הגיאו-פוליטיים, גם הממשל האמריקני מקבל בשמחה את כניסת מותגי המזון והמשקאות מסין ואסיה בכלל. כנראה שאוכל מגוון הוא באמת הדבר האחרון בעולם שכולם אוהבים.
למשל, בשנה שעברה קנו האמריקנים חצי מיליארד חבילות של Shin Ramyun, אטריות אינסטנט קוריאניות עבות וחריפות. היום זה מוצר עיקרי גם בבודגות (חנויות יין קטנות) ברחבי ניו יורק וגם בסניפי וולמארט באמצע אמריקה, וכמובן שגם בחדרי מעונות בקולג׳ים. רק לפני 30 שנה אף חנות מכולת בארה״ב לא הייתה מוכנה להחזיק בהן. המקומות היחידים שמכרו מוצרים כאלה היו מכולות נישתיות שפתחו מהגרים. לא עוד. חנויות מכולת אסייתיות הן היום תופעה תרבותית שחורגת הרבה מעבר לקבוצה האתנית הצומחת ביותר בארה״ב.
כך הפכה מכולת קוריאנית קטנה בשם H Mart שהקימה משפחת מהגרים בקווינס, לחברה בשווי 2 מיליארד דולר עם 100 חנויות. בשנה שעברה רכשה הרשת מרכז קניות שלם בסן פרנסיסקו תמורת 37 מיליון דולר. חנות מכולת אחרת, 99 Ranch Market, פתחה ארבעה סניפים חדשים רק בשנה שעברה, מה שהביא אותה ל-62 חנויות ב-11 מדינות. Weee!, אתר מזון אסייתי, מוערך ביותר מ-4 מיליארד דולר.
Heytea, רשת תה שמקורה בג'יאנגמן שבדרום סין, פתחה מאז 2023 יותר מ-30 חנויות ברחבי ארה“ב, כולל סניף בטיימס סקוור. שני מותגי תה מתחרים אחרים, Chagee ו-Naisnow, פתחו השנה חנויות ראשונות בארה"ב. נישת רשתות התה, מסתבר, מעוררת את התחרות העזה ביותר בסין, שם יש 420 אלף חנויות שמוכרות תה עם חלב. ל-Heytea יש כ-4,000 חנויות בסין, אבל היא הפסיקה לקבל בקשות זיכיון חדשות ולכן החליטה לבדוק אם האמריקנים יהיו מעוניינים לשתות תה פירות ייחודי עם קצף גבינה. לפחות לפי התור מחוץ לסניף בטיימס סקוור, התשובה היא כנראה כן.
Naisnow, מותג תה סיני קטן יותר, פתח באוקטובר חנות ראשונה בפלשינג, שכונה אסייתית בעיקרה, בקווינס שבניו יורק. החברה שואפת להתרחב ל-500 חנויות בשלוש עד חמש השנים הקרובות. ג'רי יאו, סגן מנהל הפיתוח בחו"ל של Naisnow, אמר לניו יורק טיימס כי הרווחים "בהחלט טובים יותר מאשר בסין".
וואלאס, מרשתות המזון המהיר הגדולות בסין עם יותר מ-20 אלף חנויות שמוכרות עוף מטוגן והמבורגרים, פתחה את החנות הראשונה שלה דווקא בוולנאט, עיירה קטנה כ-50 קילומטר ממזרח ללוס אנג׳לס. וואלאס צמצמה את התפריט הנרחב שלה כדי להתמקד בעיקר בכריכי עוף מטוגן שהאמריקנים אוהבים במיוחד, והיא מציעה שלושה כריכי עוף בגודל מלא תמורת 10 דולר. לשם השוואה, כריך עוף בודד ברשתות מזון מהיר אמריקניות קלאסיות נמכר בשישה דולר. וואלאס כבר מתכננת לפתוח 10 סניפים נוספים עד סוף 2026.
לא כל מעבר לארה״ב עובר בקלות. Haidilao, רשת ה-Hot Pot המאוד מאוד פופולרית, הגיעה לארה״ב ב-2023 וניסתה להעתיק אחד לאחד את השיטות שהפכו אותה לסוג של כת בסין. היא לא סיפקה תפריטים באנגלית ובעיקר לא הבינה שהאמריקנים לא בנויים למה שהיא עושה בסין: מעניקה מניקור חינם ללקוחות הממתינים לשולחן ומקלפת שרימפס ביד לסועדים. האמריקנים קצת יותר בעניין של שמירת גבולות ומרחב אישי. לקח זמן, אבל Haidilao התאימה עצמה לסגנון האמריקני.
