בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה להכיר בבעלותה על שליש מבית שנבנה על מגרש במושב השייך לאביה, בהשקעה משותפת של בני המשפחה. השופטת הילה גלבוע קבעה כי הכספים שהעבירה הבת לצורך הבנייה היו הלוואה ולא השקעה המקנה זכויות בנכס. האב חויב להשיב לה רק 370 אלף שקל בתוספת הצמדה.
ב-2007 רכש האב מגרש בהרחבת מושב תמורת כ-250 אלף שקל. כעבור תשע שנים החלה בניית בית על הקרקע בעלות שמומנה במשותף: האב השקיע כ-600 אלף שקל, ושלושת ילדיו הוסיפו יחד כמיליון שקל. לאחר השלמת הבנייה הושכר הנכס, ודמי השכירות חולקו שווה בשווה בין האחים.
 בית משפט
 בית משפט
( אילוסטרציה: Shutterstock)
אלא שבחלוף השנים התערערו היחסים המשפחתיים. הסכסוך החריף בעקבות דרישת האב לפנות מהבית את נכדו, בנה של הבת התובעת, שהתגורר בו בשכירות מופחתת. על רקע זה הגישה הבת תביעה להכרה בבעלותה בשליש מהנכס, שנכון לאוגוסט 2024 הוערך ב-6.7 מיליון שקל.
לטענתה, אביה הבטיח שהבית יהיה שייך לשלושת ילדיו בחלקים שווים. היא ובעלה הסתמכו על ההבטחה והשקיעו כספים, זמן ומאמץ בקידום הבנייה. לחלופין דרשה כ-1.67 מיליון שקל בגין השקעתה, רווח יזמי ועבודות שביצעה בנכס.
מנגד טענו האב ושני בניו שמדובר בהלוואה בלבד, שהתמורה עליה הייתה דמי השכירות, לצד החזר הקרן בעתיד. הם הוסיפו שהבת ומשפחתה התנכרו לאב לעת זקנתו, וכי ממילא לא הובטחו לה זכויות בבית או בירושתו.
השופטת גלבוע העדיפה את גרסתם ומצאה שהבת הציגה גרסאות סותרות: פעם טענה שהובטח לה שהזכויות יועברו אליה בעוד האב בחיים, פעם שזה יקרה לאחר שילך לעולמו, ובהמשך טענה שהבית כולו יועבר אליה במסגרת חלוקת הירושה.
כך או אחרת, בפסק הדין נקבע כי לא הוכחה התחייבות להעניק לבת זכויות בנכס. יתרה מכך, אפילו אם הייתה התחייבות למתנה, האב היה רשאי לחזור בו ממנה בשל התנהגותה המחפירה כלפיו.
בהקשר זה תיאר האב בדיון את הנתק מבתו, מנכדיו ומניניו במילים: "ניתקו לי את החמצן". הוא סיפר על מקרה שבו חתנו השאיר אותו לבדו בחניון חשוך למשך שעתיים. השופטת התרשמה מפגיעתו הקשה וקבעה כי מקור הנתק בבת ובמשפחתה, ולא בהשפעה בלתי הוגנת של הבנים על האב.
גם הטענה להבטחת ירושה עתידית נדחתה. השופטת הבהירה כי התחייבות לחלוקת עיזבון אינה מחייבת ללא צוואה תקפה, וכי האב רשאי לנהוג ברכושו כרצונו.
באשר לדרישות הכספיות, נקבע כי הבת זכאית להחזר 370 אלף שקל בצירוף הצמדה מספטמבר 2016, בתוך 30 יום מדרישתה. עד לפירעון היא תמשיך לקבל שליש מדמי השכירות. דרישותיה לתשואה נוספת ולשכר עבור הטיפול בבנייה נדחו, בין היתר משום שהסיוע ניתן במסגרת משפחתית ללא הסכמה לתשלום. בשל דחיית תביעתה, חויבה הבת ב-30 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד יואל שמרלר • ב"כ הנתבעים: עו"ד חיה שפיגל • עו"ד נעמה קופיט עוסקת בדיני משפחה • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין