בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה לאחרונה ערעור על החלטה שלא להאריך אשרת שהייה של מטפלת סיעודית מהודו. חרף הבקשה של הקשישה הדמנטית ובתה קבעה השופטת ענת זינגר שהחוק מבקש למנוע היווצרות קשרים עמוקים וארוכים בין מטפל למטופל שיעמידו את המדינה בפני עובדה מוגמרת.
מדובר באלמנה בת 83 שמחזיקה בהיתר להעסקת עובד סיעוד זר מפאת מצבה הרפואי. המטפלת הגיעה ב-2009 באמצעות אשרת עבודה שהוארכה מעת לעת ופגה באפריל 2023. למרות זאת, בנובמבר האחרון היא החלה לעבוד אצל הקשישה.
על מנת לאפשר את עבודתה באופן חוקי הוגשה בקשה לרישיון מטעמים הומניטריים מיוחדים, אולם היא נדחתה משום שהעובדת לא עמדה בשני תנאי סף בחוק: שלא יעברו יותר משמונה שנים ממועד הכניסה לארץ, ושבמועד הגשת הבקשה לא יחלפו יותר מ-90 ימים מסיום תקופת ההעסקה החוקית האחרונה בישראל (במקרה זה חלפו כשבעה חודשים).
הקשישה, בתה והמטפלת, הגישו ערר על ההחלטה, אך גם הוא נדחה. בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל ציין כי עובדים זרים בענף הסיעוד אמורים לשהות בישראל לצורך עבודה זמנית בלבד, ומגבלות החוק נועדו לתמוך במדיניות זו. נקבע כי חרף ההבנה לקושי של משפחת הקשישה, על המטפלת לצאת מישראל תוך 21 יום.
בערעור למחוזי הן סיפרו שהקשישה סובלת מדמנציה מתקדמת, לא מסוגלת לדאוג להיגיינה בסיסית וזקוקה לליווי והשגחה 24/7. צוין כי ב-2018 היא איבדה את נכדתה באסון, ובעלה שהיה אז בחיים ניסה לשכור עבורה מטפלות, אבל היא התקשתה ליצור איתן קשר והתנגדה לטיפול שלהן. מאז הלך בעלה לעולמו וחלה החמרה נוספת במצבה. המטפלת הנוכחית, צוין, היא הראשונה שעמה נוצר קשר טוב והקשישה מסכימה שתקלח אותה.
עו"ד אבינעם גואלמןתומר יעקובסוןעוד הודגש בערעור כי הקשישה חתמה על ייפוי כוח מתמשך שבו ביקשה שבמקרה של הידרדרות קריטית במצבה היא תישאר לגור בבית, אך קיים חשש שאם המטפלת תעזוב זה לא יהיה אפשרי שכן הבת תתקשה לטפל בה לבד. המערערות הוסיפו כי אף שמדובר במלאכה עם קושי רב, העובדת הזרה קיבלה עליה את הטיפול ובין השתיים נוצרו יחסי אמון, כך שהנסיבות מצדיקות לחרוג מהנהלים ולשקול בחיוב להאריך את האשרה.
אלא שהשופטת זינגר קבעה כי חרף הבנת טענותיהן, בית המשפט לא יכול להיעתר לבקשה. היא ציינה כי אין פסול בהוראות שמטרתן למנוע השתקעות של עובדים זרים בישראל, והמחוקק ביקש למנוע מצב שבו המדינה תמצא עצמה בפני עובדות מוגמרות מחמת היווצרות קשרים עמוקים וארוכים, ללא שיתאפשר שיקול דעת באשר לצורך של המטופל הספציפי לקבל את שירותי העובד הספציפי.
בפסק הדין צוין כי ההעסקה החוקית של העובדת הסתיימה לפני כשנה, והיה עליה לעזוב כבר אז את ישראל. נקבע כי אף שניתן להבין את הקושי הכרוך בעזיבת העובדת, בפרט על רקע הקשיים הבריאותיים של הקשישה, הטענות באשר לקשר המיוחד בין השתיים הן בבחינת ניסיון להעמיד את המדינה בפני עובדה מוגמרת.
כדי לאפשר למערערות להיערך לעזיבת העובדת, ולנוכח הקושי באיתור עובד חלופי בתקופת חג הפסח, ניתנה לעובדת שהות לצאת מישראל עד אמצע חודש מאי.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערות: עו"ד מיטל סודרי ואח'
• ב"כ המדינה: עו"ד דימה גזאלה ואח', פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)
• עו"ד אבינעם גואלמן עוסק בייפוי כוח מתמשך
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
