אחת המצוות החשובות לקראת הפסח היא ביעור החמץ מהבית, כדי להכשירו לחג, שהוא גם הזדמנות למיין חפצים ולהיפרד ממה שמיותר בחיינו. זאת כדי לפנות מקום לדברים חדשים שאנו מבקשים לזמן.
כך, לצד המצווה הפיזית, יש המנצלים את ההזדמנות כדי להשליט סדר פנימי בתוך נפשם. כי לא אחת במהלך החיים אנו חווים פגיעות ואף פוגעים בזולת. אגב, מצבים כאלו יכולים להחליש את המערכת החיסונית עד כדי הופעת מחלות שונות. לכן, כשם שמסירים לכלוך ואבק ומבערים חמץ, יש המבקשים לבער מתוכם את החמץ הרגשי, המתבטא במגוון תחושות שליליות, כזעם, תסכול, פחד, איבה, קנאה ועוד. אכן, משימה מורכבת, אבל אפשרית.
אסתרינה (השם המלא שמור במערכת) היא דור שלישי לעוסקים בחוכמת הקבלה. לדבריה, לאחר שחוותה בעבר עוגמת נפש קשה, קיבלה על עצמה עבודה רוחנית מאתגרת במטרה לנער את הרגשות השליליים מתוכה ולאמץ תחתיהם חמלה, הכלה ואהבה. "לקח לי עשר שנים לבער מקרבי את החמץ, עד היום זה עדיין מוכתם. היום אני יודעת כמה אכילת לב וכאב פוגעים ומשבשים את הפרשת הדופמין במוח ומחלישים את המערכת החיסונית שלנו", היא מספרת ומסבירה, כי חמץ מגיע מאותיות מצח, שהוא מהאזורים הקשים בגוף. "מדוע אומרים עזות מצח ולא עזות לחי? כי מדובר באזור קשה וחזק. בדרך כלל החמץ משתרש בחוזקה עד שקשה להזיז אותו. ולכן להסיר חמץ מקרבנו זה לא להזיז משהו מפה לשם. גם הפירורים שנשארים ואינם נראים לעין, הם עדיין חמץ".
שלוש מדרגות הרוחניות
חוכמת הסוד, לדבריה, מדרגת את רמות הרוחניות. "האדם קורץ מרוח ומחומר. החומר הוא הגוף, והרוח היא כוח החיות שבקרבנו, והיא נמצאת במדרג מהנמוך לגבוה: הנפש היא הרמה הנמוכה ביותר - זה המקום של הקנאה, התאווה, השאיפה לכבוד, שטחיות המראה החיצוני, התמכרויות שונות וכיוב'. ברמת הביניים נמצאת הרוח, המשלבת בין הנפש הנמוכה לעילאיות הנשמה. במקום הגבוה ביותר נמצאת הנשמה, שהיא טהורה. כשתינוק נולד, אנחנו אומרים: 'נשמה טהורה'.
"למעשה, כולנו משתמשים במדרג הזה בשפת היומיום מבלי לשים לב. כך למשל למילים המוצמדות לנפש, יש בדרך כלל קונוטציה שלילית: חולה נפש, עוגמת נפש, יפה נפש. במקרה של רוח – יש רוח טובה ויש רוח רעה. למשל יש נטייה ליחס עודף חשיבות לאנשי רוח, סופרים או כותבים, בעוד יש ביניהם כאלה שמשחררים באמצעות העט שבידם הרבה רעל שמזיק לרבים. לכן רוח היא לא בהכרח דבר חיובי. בסוף הבחירה בידינו, אם להוריד את הרוח למקום הנמוך של הנפש, או להעלותה למקום של הנשמה.
"החוכמה היהודית העתיקה בעצם חיה וזורמת בינינו בכל צעד, אבל מתוך חוסר ידיעה או חוסר מודעות אנחנו לא שמים לב לכך ולא מצליחים ללמוד להתבונן בדברים הקסומים שבעולם; להתנתק מרמת הנפש הנמוכה ולעלות ולהתעלות לרמת הרוח והנשמה. כשנדע לעשות זאת – לא תהיה שנאה ובטח לא שנאת חינם בין אחים. כדי להפסיק להאשים, לשנוא ולקלל, צריך להיכנס לתהליך בשלוות נפש עם התבוננות אמיתית על הזולת".
"לסלוח זו תכונה אלוהית"
בואו נודה. מי מאיתנו לא חווה קונפליקט בין הרגש להיגיון? "הבטן שלנו כל כך סוערת עד שהיא משתקת את ההיגיון", היא אומרת. "רצוי, שכל אדם ברמה הכי אגואיסטית יחשוב עד כמה חשוב לו להיות נקי משנאה, כי בסוף את המחיר היקר הוא עצמו משלם".
"אנחנו יודעים מחקר המוח איזה הורמונים הגוף שלנו מפריש כשאנחנו נרגשים משנאה ומהתלהמות, זה מזיק לבריאותנו וגם ליקום. כל אחד בדרכו האמונית צריך להתנקות מבפנים. אם נבוא בניקיון פנימי, נשדר החוצה אנרגיה של ניקיון. כל אחד יבדוק בליבו כמה שנאה וזעם יש בו, ויאפשר להיגיון הבריא לטפטף פנימה, היגיון לפיו שלום, אחווה וחיבור הם הדבר הנכון. בנתינה - זה שנותן מקבל הכי הרבה, ולכן המילה 'נתן' נכתבת זהה מימין ומשמאל. כולנו אוהבים לתת, זה חוצה דעות ותפיסות, כי הקבלה שבנתינה היא הסיפוק.
"נוהגים לצטט מפרקי אבות: 'הווה דן כל אדם לכף זכות', או: 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך', אולם לא מתעמקים במשמעות. אלה בדיוק הכללים המנחים לביעור החמץ מקרבנו. אם מישהו עשה לי מעשה נורא רע, איך אוכל לדון אותו לכף זכות? אבל אני יכולה לבחור לדון אותו תחילה לכף זכות, כי אני לא יודעת מה עומד מאחורי הנשמה שלו, מאיזה מקום הוא בא ומה הוא חווה", היא מסכמת. "סליחה היא א"ב של ניקיון פנימי. לסלוח זו תכונה אלוהית. מי שיכול לסלוח באמת, מקבל טיפה מהאלוה שממעל. העולמות העליונים הם רק רוח ונשמה, בעוד הנפש נמצאת בעולם הזה, בו חי האדם".
