פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב, שביטלה את תוכנית המכסים הנרחבת של הנשיא דונלד טראמפ על יבוא סחורות למדינה מכוח חוק כוחות החירום הבינלאומי, בטענה כי עשה בו שימוש לא באופן חוקי, מהווה מכה עבורו, אך ככל הנראה זו לא המילה האחרונה בנושא.
על פניו, טראמפ מחזיק בידו סמכויות להפעיל ארסנל של חוקים שעשויים לאפשר לו להמשיך בצורה כזו או אחרת עם תוכנית המכסים שלו.
לפי סוכנות הידיעות בלומברג, לטראמפ יש לפחות חמישה מסלולים חלופיים שיכולים לשמש אותו בנושא. כל אחד מהם מגיע עם מגבלות ותנאים משלו, אולם יחדיו הם מצביעים על כך שהתוכנית עוד רחוקה מביטול.
סעיף 232: ביטחון לאומי ככרטיס הכניסה
הכלי השימושי ביותר שנותר בידי טראמפ הוא סעיף 232 לחוק הרחבת הסחר משנת 1962. הסעיף מאפשר לנשיא להטיל מכסים על יבוא שנקבע כמסכן את הביטחון הלאומי של ארצות הברית, ללא תקרה על גובה המכסים ועל משך הזמן שהם יכולים להישאר בתוקף.
טראמפ כבר עשה שימוש נרחב בסעיף זה. בקדנציה הראשונה שלו ב-2018 הוא השתמש בו להטלת מכסים על יבוא פלדה ואלומיניום, ועם שובו לבית הלבן חידש את הגישה הזו, הפעם עם מכסים של 50% על שתי המתכות. בנוסף, הוא הרחיב את השימוש בסעיף למכוניות וחלקי חילוף, לאחר שחקירה שהחלה ב-2019 הניחה את הבסיס המשפטי הדרוש.
המגבלה המרכזית: המכסים אינם יכולים להיות מוטלים באופן מיידי. משרד המסחר חייב לפתוח בחקירה ולהגיש את מסקנותיו לנשיא תוך 270 יום. יתרה מכך, הסעיף מיועד למגזרים תעשייתיים ספציפיים ולא למכסים כלליים על יבוא ממדינות שלמות, מה שמקשה על שחזור מכסי הגומלין הנרחבים שנפסלו.
סעיף 301: נשק נגד "שיטות בלתי הוגנות"
סעיף 301 לחוק הסחר משנת 1974 הוא הכלי שאיתו פתח טראמפ את מלחמת הסחר שלו עם סין בקדנציה הראשונה. הסעיף מאפשר למשרד הנציג לענייני סחר (USTR) להטיל מכסים בתגובה למדיניות שנחשבת מפלה כלפי עסקים אמריקנים, ואינו מגביל את גובה המכסים שניתן להטיל.
ממשל טראמפ הראשון השתמש בסעיף זה להטלת מכסים על מאות מיליארדי דולרים של סחורות סיניות, לאחר חקירה שהתמקדה בגניבת קניין רוחני והעברת טכנולוגיה. ממשל ביידן המשיך ואף הרחיב את חלק מהמכסים הללו. ביולי 2025 פתח USTR בחקירת סעיף 301 חדשה, הפעם כנגד ברזיל, תוך בחינת מדיניות הסחר, קניין רוחני, כריתת יערות ושוק האתנול.
המגבלה: גם כאן לא ניתן לפעול בן לילה. הסעיף מחייב חקירה, ייעוץ עם המדינה הנחקרת, ואפשרות לציבור להגיש הערות. בנוסף, המכסים פוקעים אוטומטית לאחר ארבע שנים, אלא אם כן מתקבלת בקשה להמשיכם.
סעיף 201: הגנה על תעשיות אמריקניות
סעיף 201 לאותו חוק מסחר מ-1974 מאפשר לנשיא להטיל מכסים כאשר גל יבוא גורם או מאיים לגרום נזק חמור ליצרנים אמריקנים. טראמפ עשה בו שימוש ב-2018 לסובסידיה של תאים סולאריים ומכונות כביסה.
עם זאת, מגבלותיו ניכרות: ועדת הסחר הבינלאומית (ITC) חייבת לבצע חקירה שאורכת עד 180 יום, כולל דיונים פומביים וקבלת תגובות הציבור. המכסים מוגבלים ל-50% מעל לתעריף הקיים, ותקופתם המרבית היא שמונה שנים, כשלאחר השנה הראשונה הם חייבים להישחק בהדרגה.
סעיף 122: פתרון מהיר אך קצר מועד
סעיף 122 לחוק הסחר מ-1974 מעניין במיוחד משום שאינו מחייב חקירה מקדימה. הנשיא יכול להפעילו כמעט מיידית. הוא נועד לטפל ב"בעיות תשלומים בינלאומיות בסיסיות" כמו גירעון כרוני בחשבון השוטף.
הבעיה: מדובר בכלי מוגבל מאוד. המכסים מוגבלים ל-15% בלבד ויכולים להיות בתוקף לא יותר מ-150 יום, אלא אם כן הקונגרס מאשר הארכה. ומה שמוסיף לעניין, מעולם לא השתמשו בסעיף הזה. בית המשפט לסחר הבינלאומי אף ציין במפורש, בתגובה לתביעות נגד מכסי IEEPA, שאם טראמפ ביקש לטפל בגירעונות הסחר - הדרך הנכונה היא סעיף 122, ולא חוק החירום.
סעיף 338: רעם ישן מימי השפל הגדול
הכלי האחרון, ואולי המפתיע ביותר, הוא סעיף 338 לחוק המכס "סמות-הולי" (Smoot-Hawley) משנת 1930, חוק שנחקק בתקופת השפל הגדול. הסעיף מאפשר לנשיא להטיל מכסים על יבוא ממדינות שמפלות את הסחר האמריקני, וכמו סעיף 122, אינו מחייב חקירה מוקדמת.
אולם גם הוא מגיע עם תקרת 50%, ויותר מכך, מעולם לא נעשה בו שימוש להטלת מכסים. עצם האפשרות שטראמפ יפנה לכלי ישן כזה הדאיגה מספיק חברי קונגרס דמוקרטים עד שחמישה מהם הגישו בקשה לביטול הסעיף לחלוטין כבר במרץ 2025.
