המשפט "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות" מקבל לעיתים משמעויות אחרות במציאות המשפטית ביחסים בין בני זוג. בנסיבות מסוימות יכולים הורים שניסו לסייע לילדיהם בתום לב ומתוך דאגה כלכלית, למצוא עצמם בעין סערה, במרכזו של הליך משפטי שבו הם עצמם הופכים לנתבעים על ידי כלתם או חתנם. כך, למשל, מצאו עצמם הורים נתבעים על ידי כלתם שדרשה להצהיר כי העסק שבו בנם מועסק שייך בעצם לו ולא להם, כך שמגיע לה חצי ממנו מכוח הלכת איזון המשאבים.
מעשה שהיה כך היה. זוג הורים הקים לפני עשרות שנים עסק משגשג בתחום הבנייה. האב ניהל את העסק ואשתו הופקדה על הנהלת החשבונות. לימים, אב המשפחה התבגר ובריאותו נפגעה כך שכבר לא יכול היה לבצע את כל הפעילות שעשה קודם. במקביל, בנו לא הצליח להשתלב בשוק העבודה במקצועו ככלכלן, חרף כל תאריו האקדמיים, מה שגרם למריבות תכופות בין הבן ואשתו שטענה כי הוא לא יוצלח. בנסיבות אלה נחלץ האב לסייע לבנו והציע לו לבוא לעבוד בעסק המשפחתי של ההורים כשכיר, ביחד עם עובד שכיר נוסף.
וכך היה. הבן ביצע תמורת משכורת עבודות פיזיות שאביו כבר התקשה לעשות. העסק המשיך לתפקד ולהצליח כאשר האב ממשיך להתנהל כבעלים, לקיים פגישות, לסגור הזמנות ולפקח, ואשתו ממשיכה לנהל את החשבונות.
עו"ד אורלי מנע-שניסם יצחקובלימים, כאשר יחסי הבן ואשתו עלו על שרטון והיא החליטה לנקוט הליכים משפטיים, גילה האב לתדהמתו כי לא רק בנו נתבע בתביעה הרכושית, אלא גם הוא. היא טענה שהעסק שרשום על שם ההורים, שאותו הקימו לפני עשרות שנים ועל בנייתו עמלו בדם יזע ודמעות, כבר לא שייך להם. לטענתה ההורים העבירו את השרביט לבנם ולמעשה אין להם היום יד ורגל בעסק. בתביעתה ניסתה הכלה לגזול מחמה וחמותה את מטה לחמם ומקור הכנסתם העיקרי והיחיד, ולהותירם לעת זקנה בחוסר כל.
האם כל הורה שמעסיק את בנו או בתו הנשואים צריך לחשוש? התשובה היא כן. למרבה הצער ניירות התביעה סובלים הכול, גם טענות חסרות שחר, ובתי המשפט לרוב אינם מחייבים בהוצאות ריאליות את הצד שהגיש תביעת סרק. לכן אנו צפויים לעוד ועוד תביעות מופרכות והסוף אינו נראה באופק.
לכן מוצע לכל הורה שמחליט להעסיק את בנו או בתו להבהיר להם ולבני זוגם בכתב כי העסק שייך להורה בלבד ולא לבן או הבת המועסקים בחברה, וכי העסקת בן המשפחה לא מעידה על בעלות בעסק, העברת שרביט או רעיון מעין זה. זאת בדומה למתן רשות לבן או בת להתגורר ביחד עם בני זוגם בנכס השייך להורים. במקרה כזה יש להחתים את הזוג על חוזה שכירות או על הצהרה שלפיה אין להם דרישות, טענות או זכויות בנכס.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד אורלי מנע-שני עוסקת בדיני משפחה, הסכמי ממון וחלוקת רכוש
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
