אלמנה תוכל להמשיך לגור במשק של בעלה המנוח לשארית ימיה, למרות צוואתו המנשלת אותה מכל רכושו לטובת בנו מנישואיו הקודמים – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת. השופטת רונית גורביץ הכריעה: זכות המגורים של האישה נובעת מהסכם ממון שנכרת בין השניים, והיא גוברת על הצוואה.
בני הזוג התחתנו ב-1995, ועבור הבעל היו אלה נישואים שניים. באוגוסט 2016 הם חתמו על הסכם ממון שלפיו למעט זכות מגורים עד 120 – אין ולא תהא לאישה זכות כלשהי בנחלה במושב. בהמשך אובחן הבעל עם אלצהיימר, ובאוקטובר 2020 ערך צוואה שלפיה כל רכושו יועבר אחרי מותו לבנו בלבד. סמוך לאחר מכן הלך לעולמו.
ביוני 2024 הוכר הבן כבן ממשיך, ובתווך הגישה האלמנה את התביעה לבית המשפט. היא טענה שלאחר פטירת בעלה נכנס בנו לבית המגורים שלא כדין, סילק את חפציה האישיים והחל לבצע עבודות שיפוץ בנכס במטרה להשכירו לאחרים. היא עתרה להצהיר עליה כמי שזכאית לגור בבית מכוח הסכם הממון, תוך פינוי הבן משם.
מנגד גרס הבן כי מאחר שהיא עזבה את הבית טרם פטירת אביו, על רקע סכסוך שהתגלע ביניהם, ולא שבה לגור עמו עד מותו, היא איבדה את זכות המגורים שהוקנתה לה. הוא הפנה לצוואת אביו שם לדבריו הצהיר במפורש שלאישה לא תהא זכות מגורים במשק. לשיטתו יש לתת משקל מכריע לרצון המת כמשתקף בצוואה, באופן הגובר על הוראות הסכם הממון.
אבל השופטת גורביץ קבעה שגם אם נכונה הטענה שהאישה "נטשה" את בעלה, הרי שאין בעצם העזיבה כדי לשלול ממנה את זכות המגורים שהוקנתה לה בהסכם הממון. "מדובר בזכות חוזית מפורשת המעוגנת בהסכם הממון, ואין בהסכם כל הוראה הקובעת כי עזיבה פיזית של הבית, מכל סיבה שהיא, מבטלת את הזכות", כתבה.
נדחתה גם הטענה שהצוואה ביטלה למעשה את זכות המגורים של האישה. "צוואה אינה יכולה לגרוע מזכות חוזית קיימת, בוודאי כאשר אותה זכות לא בוטלה בהסכמה, ולא נקבע בהסכם כי היא תלויה בקיומם של תנאים מסוימים", נכתב בפסק הדין. הוסבר שמדובר בזכות חוזית חלוטה, כחלק ממארג ההסדר הרכושי בין בני הזוג, שאינה ניתנת לביטול חד צדדי באמצעות צוואה מאוחרת.
השופטת קבעה שבהיעדר הוראה מפורשת בהסכם הממון באשר להיקף הזכות, ובהתחשב בכך שיחידת הדיור הקטנה במשק – ששטחה 80 מ"ר, וכוללת מטבח, שירותים ומקלחת – מספקת מענה מגורים מלא, הרי שעומדת לאלמנה הזכות לגור בה ככל שתחפוץ, ולא ביחידה הגדולה, שגודלה 200 מ"ר. זאת בפרט נוכח העובדה שעזבה את הנכס - באופן המלמד שרצונה האמתי להשכירו, ולאו דווקא לגור בו, ובאופן הפועל לחובתה בעת בחינת היקף זכות המגורים שהוענקה לה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת והנתבעת שכנגד: עו"ד משה גרמה
• ב"כ הנתבע והתובע שכנגד: עו"ד ורד רם
• עו"ד דקלה דויטש עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
