בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את יזמית הבנייה "פז הנדסה ובנין" לשלם פיצוי של כ-650 אלף שקל בגין איחור במסירת דירה בפרויקט תמ"א 38 שביצעה ברחוב נורדאו בעיר. השופטת פנינה נויבירט קבעה שהחברה הפרה את ההסכם המקורי כשחתמה עם חלק מהדיירים על הסכם חדש שכלל תוספת חדרי ממ"ד, מה שגרם לעיכוב משמעותי.
בהסכם המקורי שנחתם עם כלל הדיירים ביוני 2008 התחייבה החברה לסיים את עבודות החיזוק של הבניין תוך 19 חודשים מהרגע שתקבל היתר בנייה. בפועל, ההיתר התקבל בינואר 2014 אבל הפרויקט הסתיים רק ב-2020. שנתיים קודם לכן הגיש נגדה זוג שבבעלותו דירה חזיתית בבניין תביעה לפיצויים על איחור במסירה.
לפי גרסת התובעים, התברר להם בדיעבד שמה שגרם לעיכוב הוא הסכם נוסף שחתמה היזמית ב-2015 עם ארבעה בעלי דירות עורפיות בבניין, שבמסגרתו התחייבה להוסיף להם ממ"דים. אחד מהדיירים האלה הוא עורך הדין שנבחר לייצג את כלל הדיירים בפרויקט ומתגורר בדירה ששייכת לאביו, כך שהיה בניגוד אינטרסים. התובעים הדגישו שההסכם החדש נחתם מאחורי הגב שלהם, ללא ידיעתם וללא הסכמתם.
1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
החברה טענה להגנתה כי המטרה שלה הייתה לפעול לטובת בעלי הדירות ולא היה לה שום אינטרס בתוספת. לדבריה עורך הדין שייצג את בעלי הדירות היה זה שביקש ממנה להוסיף ממ"דים והוא היה מוסמך לחתום בשמם על כל בקשה. אם פעל ללא ידיעת התובעים, הדגישה, הם צריכים לפנות אליו ולא אליה.
עוד טענה חברת הבנייה כי התובעים עודכנו בנוגע להסכם החדש וכי כל הדיירים האחרים הסכימו לשינוי שהעניק לה תוספת זמן להשלמת הבנייה.
אבל השופטת פנינה נויבירט קיבלה את התביעה ופסקה שהחברה הפרה את הסכם התמ"א, שקבע מפורשות שכל שינוי בהוראותיו מצריך הסכמה כתובה מצד כל בעלי הדירות. היא התרשמה שהתובעים לא ידעו על שינוי ההסכם בזמן אמת וגם כשנודע להם עליו הם לא הסכימו לו.
בפסק הדין הובהר שעורך הדין אמנם הוסמך לקדם את הפרויקט עבור בעלי הדירות, אבל לא הוענקה לו כל סמכות לשנות את ההסכם ללא ידיעתם. השופטת קבעה שהחברה הייתה צריכה לדעת שעליה לבדוק אם הדיירים האחרים בבניין מסכימים לשינוי, במיוחד משום שעורך הדין היה בניגוד עניינים מול בעלי הדירות שלא זכו לתוספת וסבלו מהעיכוב הבנייה.
עוד נקבע שבניגוד לטענת החברה, היא כן הפיקה תועלת משינוי ההסכם שאפשר לה להאריך את מועד מסירת הדירות מבלי לשלם על כך פיצוי לבעלי הדירות. זאת כיוון שמלכתחילה התמהמהה עם הפרויקט וידעה שממילא לא תוכל להשלים אותו בזמן.
לפיכך קבעה השופטת שהחברה צריכה לשלם לתובעים את הפיצוי המוסכם על איחור במסירה שהועמד בהסכם על 150 דולר לכל יום איחור. בסך הכל מדובר ב-1,054 ימי איחור ולכן סכום הפיצוי שבו חויבה החברה הוא 574,061 שקל, שאליו יתווספו כ-34 אלף שקל עבור הפרשי ריבית והצמדה ו-50 אלף שקל עבור הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד רון אדלשטיין • ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן קנר • עו"ד ארז אסרף עוסק בליקויי בניה ואיחור במסירת דירות • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין