בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה שילדיו של חסיד שיצא בשאלה יתחנכו כבקשתו במערכת החינוך הממלכתית-דתית. השופט נמרוד פלקס דחה ערעור שהגישה גרושתו, שביקשה להשאירם במוסדות של הזרם החרדי.
בשלב מסוים של הנישואים החל הבעל לקיים אורח חיים של "דתי לייט". אחרי הגירושים קבע בית המשפט שבשל הסתה מצד האם, המשמורת על הילדים תועבר לאב.
לפני כחודש נעתר בית המשפט למשפחה בירושלים לבקשת האב לשלב את ילדיו במוסדות חינוך ממלכתי-דתי. ההחלטה נומקה בטובת הקטינים, ובפרט בצורך למנוע מהם משבר זהות בשל מגוריהם עם אבא לא חרדי.
האם ערערה למחוזי וטענה שמדובר בהחלטה אבסורדית שנוגדת את טובת הילדים. לדבריה, הילדים חונכו מאז לידתם במסגרת חרדית-חסידית ודיברו יידיש, והעברתם לזרם הממלכתי-דתי הזר להם תפגע בהם אנושות. היא הוסיפה שההחלטה מעניקה "פרס" לאב על יציאתו בשאלה, ולמעשה נותנת לו משמורת רוחנית על הילדים, בנוסף לזו הפיזית.
מנגד טען האב באמצעות עו"ד מרינה ויספלנר שנדרשת הלימה בין מסגרות החינוך של ילדיו לבין אורח חייו, שכן הם נמצאים אצלו 99.9% מהזמן, זאת על מנת למנוע קונפליקט פנימי וזהותי אצלם - ומכאן שצדק בית המשפט בהכרעתו.
ואכן, שופט המחוזי פלקס מצא את החלטת בית המשפט למשפחה מנומקת, נטועה היטב בעובדות המקרה הספציפי ובטובת הילדים, ונעדרת טעות כלשהי המצדיקה את התערבותו כערכאת ערעור.
אמת, העיר, טענת האם לעניין "עקרון ההמשכיות" בחינוך החרדי הינה כבדת משקל, אולם לדבריו יש לבחון אותה מול המציאות המשתנה: "מדובר בשינוי מהותי במרכז חיי הקטינים, כאשר בית האב הפך לביתם הדומיננטי. האב מנהל אורח חיים שאינו חרדי, ובית משפט קמא התרשם כי הלימה בין אורח החיים בבית לבין מסגרת החינוך היא חיונית למניעת קונפליקט זהותי אצל הקטינים".
בפסק הדין צוין שהחלטת בית המשפט למשפחה אינה "זורקת" את הילדים לחלוטין אל מחוץ לחינוך הדתי, אלא מהווה מעין פשרה המאפשרת להם מצד אחד לשמור על זיקה לדת - הגם שבזרם מתון יותר – אך באופן המותאם יותר לאורח חייהם בבית האב, ולמניעת בלבול וקונפליקט.
לזאת הוסיף השופט את העובדה שמדובר במעשה עשוי, שכן הילדים כבר השתלבו בזרם הממלכתי-דתי. הוצאתם משם כעת, לאחר תקופה של אי-ודאות וחוסר במסגרת חינוכית, תסב להם נזק נוסף ומיותר.
לסיום צוין כי גם האפוטרופוסית לדין אשר מונתה לקטינים תמכה בשיבוצם במסגרת הממלכתי-דתי. האם טענה שמדובר בעורכת דין לא דתייה וחסרת הבנה בנבכי הציבור החרדי-חסידי, אך השופט קבע שהדבר אינו גורע ממשקל עמדתה, הניתנת מנקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית לטובת הקטינים. לסיכום הערעור נדחה והאם חויבה ב-3,000 שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד י' מילר
• ב"כ המשיב: עו"ד מרינה ויספלנר
• האפוטרופוסית לדין: עו"ד עינת גריכטר
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
