בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שעיזבונה של בעלת קרקע בהוד השרון יפצה יזם שלטענתו השקיע שנים ארוכות בקידום תוכניות בנייה בשטח, לפני שהאישה הפסיקה איתו את ההתקשרות. השופט אבי סתיו קבע כי בפני העיזבון עומדות שתי אפשרויות: פיצוי של 2.87 מיליון שקל כעת, או פיצוי עתידי של שווי 14% מהקרקע אחרי שהבנייה עליה תושלם.
בעלת הקרקע, שהייתה עורכת דין במקצועה, פנתה בתחילת שנות ה-90 לתובע, שבבעלותו משרד לתכנון הנדסי, ייזום וניהול פרויקטים. היא ביקשה ממנו לקדם תוכניות בנייה, ובמהלך השנים נבחנו כמה חלופות תכנוניות, נוהלו מגעים עם יזמים, הוכנו תוכניות בניין-עיר ובתווך נחתם הסכם שכר טרחה.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock, Bannafarsai_Stock)
היזם טען שהשקיע שנים רבות בקידום הפרויקט, מימן מכיסו אנשי מקצוע וניהל מגעים מול רשויות התכנון, עד שב-2016 – כאשר התוכנית הייתה לדבריו "מעבר לפינה" – הופסקה עבודתו לפתע באמצעות מכתב חד-צדדי מעורך דינה של בעלת הקרקע, אשר לדבריו "היכה אותו בהלם". לימים הלכה בעלת הקרקע לעולמה.
לשיטתו, הפסקת ההתקשרות הפתאומית מהווה הפרת חוזה המזכה אותו בפיצויי קיום בסך 13.9 מיליון שקל, ומטעמי אגרה הוגבלה תביעתו ל-10 מיליון. הוא ציין כי אלמלא הופסקה עבודתו היה הפרויקט יוצא אל הפועל, והוא היה מקבל את התמורה שעליה סוכם. לחלופין דרש "שכר ראוי" של 2.877 מיליון שקל עבור עבודתו לאורך השנים.
עו"ד אורה צימברג מנגד טען מנהל העיזבון כי בעלת הקרקע הייתה רשאית להודיע על ביטול ההסכם, בין היתר נוכח חוסר אמון ששרר בין הצדדים והונאת היזם את רשויות המס. נטען כי "הפעולות המעטות" שביצע לא הצמיחו תועלת כלכלית למנוחה, אלא אדרבא, רק הסבו לה נזק, זאת לאחר שהוליך אותה שולל במשך שנים ארוכות ו"הלעיט אותה בהבטחות סרק".
השופט אבי סתיו דחה את טענתו העיקרית של היזם, שלפיה הוא זכאי לפיצויי קיום מלאים, משום שהפרויקט לא הגיע אל סיומו: "התערערות האמון בין הלקוח לבין מי שנותן לו שירות, ובמיוחד כאשר מדובר במערכת יחסים המצריכה מטבעה אמון וביטחון הדדי, היא סיבה לגיטימית להפסקת ההתקשרות".
ואולם בפסק הדין צוין כי העובדה שהפסקת ההתקשרות לא הייתה נגועה בחוסר תום לב, לא שוללת מהיזם אפשרות לקבל שכר ראוי עבור העבודה שביצע בפועל. מהראיות עלה שהוא השקיע לאורך השנים עבודה משמעותית בקידום ההליכים התכנוניים, ובין היתר הכין תוכניות, שכר אנשי מקצוע ופעל מול גורמי התכנון.
לכן תביעתו הראשית של היזם לחיוב עיזבון בעלת הקרקע ב-10 מיליון שקל נדחתה, ובמקום זאת ניתן סעד הצהרתי שלפיו הוא זכאי ל-14% מחלקה של המנוחה בקרקע, לאחר שהבנייה עליה תבוצע, כשכר בגין עבודתו. לצד זאת ניתנה לעיזבון האפשרות לשלם ליזם לאלתר את הסעד החלופי, כ-2.87 מיליון שקל, כאשר במצב זה לא יוענקו לו זכויות כלשהן בקרקע.
ליורשי המנוחה ניתנו כחודשיים וחצי לעדכן את היזם אם בחרו באופציה הכספית, כאשר נוכח קבלת תביעתו באופן חלקי - חויב העיזבון ב-50 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובתו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד עודד רביבו ועו"ד ישראל מרקוביץ'
• ב"כ הנתבע: עו"ד אליעד כהן ועו"ד איתם לוי
• עו"ד אורה צימברג עוסקת בדיני חוזים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
