בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה תביעה לאכיפת עסקה שהגישו רוכשי בית במושב חיבת ציון בעמק חפר, בטענה שאחרי החתימה על זיכרון הדברים ביקשו מהם המוכרים תוספת למחיר שסוכם בגלל עליית מחירי הנדלן. השופטת איריס רבינוביץ ברון קבעה שהמוכרים היו רשאים לעשות זאת.
הנתבעים, בעלי הזכויות בנכס במושב, הציעו את הבית למכירה תמורת 4.3 מיליון שקל, ובמסגרת המו"מ מול התובעים הסכימו לרדת ל-4.23 מיליון שקל. ביוני 2021 התכנסו הצדדים אצל עורך דין כדי לחתום שני מסמכים. הראשון: חוזה שכירות שלפיו הרוכשים ייכנסו בינתיים לבית עד השלמת העסקה וישלמו שכירות בסך 10,000 שקל לחודש על חשבון המכר.
1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציההסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
השני: זיכרון דברים שבו עוגנו שתי הסכמות מרכזיות. האחת, שכל אחד מהצדדים יפקיד אצל עורך הדין 100 אלף שקל בנאמנות כ"דמי רצינות". השנייה, שאם המוכרים יסרבו למכור את הבית, אז הרוכשים יקבלו את דמי הרצינות שהפקידו המוכרים בתוספת 1,500 שקל כפול מספר החודשים שבהם שילמו שכירות.
חצי שנה חלפה והמוכרים פנו לרוכשים בדרישה שישלמו 400 אלף שקל נוספים על הבית, נוכח עליית מחירי הנדל"ן. הצדדים לא הגיעו להסכמות ועסקת המכר התפוצצה. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט בפברואר 2022, שבה עתרו הרוכשים לחייב את המוכרים לחתום על ההסכם המקורי.
לטענתם, המוכרים הבטיחו שהבית יימכר להם ושלא יתחרטו. לגרסתם, סעיף בזיכרון הדברים שמאפשר לצדדים לחזור בהם בכפוף לתשלום דמי הרצינות הוסתר מהם והם לא הסכימו לו. לדבריהם, המשפט הישראלי תומך בזכות האכיפה ולכן יש לחייב את המוכרים להשלים את העסקה.
מנגד טענו המוכרים כי זיכרון הדברים אפשר להם לצאת מהעסקה ו"הסדר היציאה" לא הוסתר מהרוכשים, כך שדרישתם להשלמת העסקה חסרת בסיס.
עו"ד תמרה רפאלובעו"ד תמרה רפאלוב
ואכן, השופטת רבינוביץ ברון קבעה שהצדק עם המוכרים. לדבריה, לשון זיכרון הדברים הינה ברורה וכוללת מנגנון של פיצוי, ולא אכיפה, במקרה של ביטול העסקה על ידי מי מהצדדים. כך למשל, העובדה שלפי זיכרון הדברים מגיע לרוכשים לקבל חלק מדמי השכירות ששילמו על חשבון הרכישה, אינה מתיישבת עם זכות לכאורה שניתנת להם לאכוף את העסקה.
היא דחתה את טענת הרוכשים שלפיה הסדר היציאה הוסתר מהם. עורך הדין שניסח את זיכרון הדברים אישר בעדותו כי הצדדים עברו עליו סעיף סעיף, קראו טוב טוב באותיות הקטנות, והיו מודעים היטב לאפשרות שאחד הצדדים עשוי לחזור בו מהעסקה.
השופטת הדגישה שלא מדובר בהסכם שנחתם בחופזה ושהרוכשים הבינו בדיוק על מה הם חותמים. הרוכשת אפילו הודתה שעורך הדין הציג את זיכרון הדברים על מסך והקריא אותו לצדדים.
על כך הוסיפה השופטת שהרוכשת עובדת בחברה בינלאומית שבה היא עוסקת למחייתה במשא ומתן מסחרי, כך שניסיונה להתנער מההסכמות שעוגנו בזיכרון הדברים נראה לא רציני. זאת, לצד הקושי המובנה בקבלת מצב שבו אדם חותם על מסמך כלשהו ואחר כך טוען שאינו מודע לתוכנו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד איריס ווגסטף גולן • ב"כ הנתבעים: עו"ד הילה סמורזיק • עו"ד תמרה רפאלוב עוסקת במקרקעין ונדל"ן • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין