בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעה שהגישו חמשת ילדיו של אדם שהלך לעולמו, והורה לפנות מדירתו את אשתו השנייה. האישה גרה בדירה שרשומה על שם האב ושאותה ציווה לילדיו. השופטת ליאת דהן חיון התבססה על הסכם הממון בין בני הזוג ודחתה את טענת האישה שלפיה היא זכאית לחצי מהנכס.
בני הזוג התחתנו באוגוסט 2012. במאי 2016 הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני אך בסופו של דבר הם לא התגרשו. בין השניים התנהלו הליכים קודמים הכוללים בקשות הדדיות למתן צו בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה. לפני הנישואים חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מוחלטת ואושר בפני נוטריון. בין היתר הסכימו השניים כי הזכויות בדירת המגורים שבה חיו יחד שייכות במלואן לבעל.
ב-2017 נפטר הבעל והותיר צוואה שנערכה כשנה קודם לכן ובה ציווה כי רכושו יחולק בין חמשת ילדיו מנישואיו הקודמים. לאשתו הוא לא הותיר דבר. צו קיום צוואה ניתן בהתאם. האלמנה הגישה בקשה לביטול הצוואה ואילו הילדים הגישו נגדה תביעה לסילוק יד מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים, פירעון חובות והשבת כספים שנלקחו מחשבון המנוח לפני ואחרי פטירתו.
לטענת האלמנה, המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה שכן באותו זמן הוא היה מאושפז בבית החולים לאחר אירוע מוחי. לדבריה, הוא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ילדיו, ובצוואה נפלו פגמים מהותיים שכן במועד החתימה לא נכחו שני העדים אלא רק עורך הדין. היא הוסיפה שכמי שניהלה עם המנוח משק בית משותף היא זכאית לחצי מהזכויות בדירת המגורים. לטענתה, הסכם הממון אינו תקף מכיוון שלא אושר בפני בית המשפט או בית הדין הרבני.
הילדים טענו מנגד כי תוכן הצוואה עולה בקנה אחד עם הסכם הממון. הם הבהירו כי שלושה ימים לפני עריכת הצוואה הגיש אביהם תלונה במשטרה נגד אשתו בשל תקיפה, והדבר מעיד על יכולתו השכלית והקוגניטיבית. הם הוסיפו כי הצוואה נחתמה בפני שני עדים כנדרש. לדבריהם, האישה מתגוררת בדירה שאינה שייכת לה ושנרכשה לפני שהצדדים הכירו ועליה להתפנות ולשלם להם דמי שימוש ראויים.
עו"ד אילן אוזןואכן, השופטת ליאת דהן חיון קבעה שהצוואה תקפה ומשקפת את רצונו האמיתי של המנוח, ועל התובעת להתפנות מהנכס. היא הבהירה כי בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, האירוע המוחי לא פגע בכושרו הקוגניטיבי של המנוח, אלא רק גרם לו למגבלה פיזית בצד הימני של הגוף.
עוד נקבע כי לא נפלו פגמים בצוואה, ומעדותם של העדים עלה כי שניהם נכחו במעמד החתימה, והאישה לא סתרה את זאת. כמו כן, הטענה בעניין השפעה בלתי הוגנת נטענה ללא בסיס כלשהו ואף ללא פירוט עובדתי בדבר נסיבות ואופן ההשפעה.
השופטת כתבה כי הסכם הממון תקף שכן הוא נחתם לפני החתונה ואושר על ידי נוטריון כדין. לפיכך, לתובעת אין ולא היו זכויות בדירה והמנוח יכול היה לצוות את הזכויות כרצונו.
בסיכומו של דבר נפסק שעל האישה לפנות את הנכס בתוך 45 ימים. היא גם חויבה לשלם לילדים 185,208 שקל עבור דמי שימוש, הלוואה ומשיכת כספים מחשבון המנוח, כולל 45 אלף שקל עבור שכר טרחת עו"ד והוצאותיהם בהליך. מהסכום יקוזזו 167,903 שקל ששילמה האלמנה במסגרת ההליך.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד שי יטיב
• ב"כ המשיבים: עו"ד לילך שלג מוסקוביץ
• עו"ד אילן אוזן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
